גן נעול, בית ראשון ד׳:ב׳Gan Naul, House I 4:2
א׳הכלל היוצא מדברנו הוא שנושאי החכמה, והן הכחות בכללן, נטועות בכל נפשות בני אדם כמבואר למעלה. ואולם מעטים הם היכולים להשתמש בהן, ורבים יכחישום ולא יאמינו שבנפשם נטוע כדמות אלו הכחות. ואם1ואמנם שקר הם רואים בעבור שלא יצאו ציוריהם מן הכח אל הפועל, והם עצמם אשמים בדבר. ולא ה' פעל כל זאת, כי הוא ב"ה יצר הכחות בכללן בכל הנפשות, אלא שהם בה בתכלית ההעלם. והשם ב"ה נתן כח באדם להוציאם ממעמקיהם, להרחיבם ולגדלם וכמו שיתבאר בעז"ה. לא שֶׁחִסֵר כח מן הכחות מנפש שום אדם אבל כל נפש כלולה מכל כחות מעשה בראשית, דבר והפוכו כמבואר למעלה. ואין דרך לומר יש בנפש ראובן כח מה הנעדר בהחלט מנפש שמעון. כי אילו תצייר נפש מן הנפשות יחסר ממנה כח אחד בהחלט, לא תוכל לתארה עוד בתאר "נפש אדם", כמו שתוכל להבין אם תשים לבבך לדברינו בספר "יסוד עולם". כי שם פרשנו תאר "נפש" והוראתו. ואולם יבדלו הנפשות בכחותיהן בין רב למעט. ותוכל לומר כח זה הנטוע בנפש ראובן גדול מכח זה עצמו הנטוע בנפש שמעון. והיה זה מראשית, מעת נאצלו הנפשות מן השם ב"ה, שָׂם בנפש אחת כח גבורה גדולה, ובנפש אחרת שם כח גבורה קטנה. בנפש אחת שָׂם כח הענוה בשעור קטן. וכן בכל הכחות תבדלנה הנפשות בין רב למעט. כי אם תצייר שתהיינה כחות כל הנפשות שוין במשקלן, תהיה נפש הנביא ונפש המלך שוה לנפש אחד העם, וזה דבר זר מאד, ונגד דעת התורה כמו שיתבאר. ואתה רואה בחוש הבדל כחות נפשות בני אדם. אם תביט אל כחות השכל והבינה, כי תמצא אדם שיבין כרגע ענין עמוק וכהרף עין ישכיל הַמְצָאָה בשכל. ואחר לא יבין הענין גם אם יעיין זמן רב, לא ישכיל עליו המצאה גדולה או קטנה. ולא תוכל לתלות הסבה בעבור שזה המבין הרחיב כח בינתו באמצעות רוחו, וזה הבלתי מבין הניחה מסותרת בעומק הנפש. וכמו שבארנו ענין ההרחבה ב"רוח" בספר "יסוד עולם". כי תראה פעמים רבות שזה המבין והמשכיל נהג כל ימיו באולת, ולא השתמש בכח בינתו ושכלו כי מאס בדברי תבונות ושכל טוב. והבלתי מבין, כל חפצו היה להבין ולהשכיל, והרחיב שכלו ובינתו בכל כחו. ועם כל זה לא יוכל להבין ולהשכיל בזמן רב מה שיבין השני כרגע, ומה שישכיל בהרף עין. ואולם סבת הדבר, היא הבדל הכחות עצמן בנפשות. שכפי (מעט) [מדת] הבינה והשכל משקלן וגדלן, כן ימהר להבין ולהשכיל. וכמו שהוא בכחות אלו כן הוא בכל שאר הכחות וכמו שאמרנו למעלה. הא למדת שיש בכל נפש כל הכחות בכללן וכן הפוכי-הכחות. וכל אחד יוכל להתנהג בהן בחכמה או בסכלות, והבחירה מסורה ביד האדם. וכל אחד ואחד כפי כחו וערכו יצדיק או ירשיע. וכפי משקלי הכחות וממשלתם כן יפול עליהם התאר. והשם לבדו יודע הכל באמת, ולכן הוא הבוחר והקורא בשמות. וכדרך (שמות לה, ל) "ראו קרא יי' בשם בצלאל" וגו'. (שם לג, יז) "ואדעך בשם". וכמו שהוא בממשלת מאורי אור בשמים שחלק לכל אחד כח ידוע וממשלה ומשמר. ונאמר (ישעיה מ, כו) "המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא". ונאמר (ירמיה א, ה) "בטרם אצרך בבטן ידעתיך". ובחדר הט' והיו"ד מבית זה יתבארו ענינים רחבים בתורתנו שהן סובבים על היסוד הזה. ושם אדבר על בחירת אהרן וזרעו להיות משרתי ה'. לפי שהשם ב"ה יודע שנאצלו בנפשותיהן כח קדושה עצומה הַצריכה להיות בנפשות העומדים בבית ה' ובחצרות קדשו, והם לבדם ראויים להיות משרתי ה'. ולכן קרח במריבתו אמר (במדבר טז, ג) "רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם יי', ומדוע תתנשאו על קהל יי'?". רצה לחלוק בזדון על קדושת אהרן, והשוה נפש אהרן היקרה עם שאר הנפשות ועל כן חלק על כהונתו. והיה זה נאצה גדולה, כי היה לו להכנע מדברי השם ונביאו משה שהודיע הבדל נפש אהרן מנפשות זולתו. ולכן כשראה משה שקרח אטם אזנו משמוע, אמר לו (במדבר טז, ה) "בקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו". כלומר יעשה ה' אות בארץ להודיע לכל "את אשר לו". הדבר הנודע לפניו לבדו, והוא יתרון קדושת נפש אהרן מנפשות זולתו. והאיש ש"הוא הקדוש" יקריב אליו. לא כמו שאתה אומר "כי כל העדה כולם קדושים". ואמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבה יח, ז) "'בקר', אמר לו משה, גבולות חילק הקדוש ב"ה בעולמו. [שמא] יכולים אתם להפוך בקר לערב?" כך תוכל לבטל את זו שנאמר (בראשית א, ה) "ויהי ערב ויהי בקר". (שם שם ד') "ויבדל אלהים בין האור ובין החשך". ונאמר (דהי"א כג, יג) "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים" [עכ"ל בשינויים קלים]. וכמה מן התבונה כולל המאמר הזה. ורצו לגלות היסוד שיסדנו שכמו שהבדיל השם במעשה בראשית בין האור ובין החשך, והכין תכונת הערב לקבל החשך, ובקר לקבל האור, והכל בחכמה כמ"ש (תהלים קד, כד) "כולם בחכמה עשית", כי בחכמתו העליונה הבדיל בין דבר לדבר, כך הבדיל בין הנפשות שנאמר "ויבדל אהרן" וגו' כלומר תכונת נפשו נבדלה להיות קדש קדשים. ואמנם החקירה בענין זה למה זאת הנפש נאצלה מן השם ב"ה בכחות גדולים, ונפש אחרת בכחות קטנים, היא חקירה של תהו. כי ילאה בינת האדם להתבונן בה. כי יש גבול לבינת האדם ולשכלו, לא יעברנהו לעד, כמו שיתבאר בספר "מעין גנים". והחקירה הזאת היא חוץ לגבול בינת כל אדם. והיא ממפלאות תמים דעים ב"ה, ומסוד נתיבות חכמתו העליונה. ועל כיוצא בזה אמר (איוב יא, ז) "החקר אלוה תמצא? אם עד תכלית שדי תמצא?". וחלילה חלילה להרהר אחר מנהגי השם ב"ה שהן כולם בצדק ובמשפט, יתברך שמו לעדי עד. כי כדמות החקירה הזאת תוכל לחקור גם על הַגְוָיוֹת הנראות לחוש. יש אדם ארוך. ויש קצר. יש נאה. ויש מכוער. וכן בכל בעלי החיים למיניהם. תוכל לתמוה למה מעפר זה נתהוה שרץ העוף. ומעפר זה בהמה וחיה. למה חיה זו קטנה וחלושה, וחיה זו גדולה ובעלת הגבורה. וכולם מעפר אחד יצמחו. אבל כל זה נשגב מבינת האדם, ושב לאמונת הלב המאמין כי השם צדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. ולפניו גלוי למה הנפש הזאת אצולה על דרך זו, ונפש אחרת על דרך אחר. ולנו די בידענו כי הנפשות נבדלות בכחותיהן מראשית ומעת היותן. והבן:
1