גן נעול, בית ראשון ד׳:ה׳Gan Naul, House I 4:5
א׳כלל גדול אודיעך והוא כי רבים מן הכחות שהן נושאי החכמה מתגלים ומצטיירים בכל הנפשות מבלי שיעמול האדם לגלותם ולציירם, אבל יוצאים מאליהן מן הכח אל הפועל גם בימי הילדות, וכולם רעות. רצוני לומר שנוטין אל הרע, לא שהן רעות בעצם הנפש וכמו שיתבאר (בחלון ו'). כמו שתראה כי המון בני אדם הם בעלי גבה הלב, וכח הגאוה והגאון יוצא וצומח ועושה שורש בקרבם. וכן יהיו בעלי הכעס, וכן בעלי התאוה, ובעלי דמיונות וכיוצא בהן כל הכחות המתגלים מעצמם בלי עמל הם נוטים אל הרע. על זה נאמר בתורה (בראשית ח, כא) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". לא אמר כי "נפש האדם רעה". כי אין רע בנשמת האדם, אבל "יצר הלב" הוא רע. והוא הציור שמצייר הלב כחותיו על דרך רע. ואין כן הכחות הטובים, כי לא יצטיירו בלב רק אחרי העמל הגדול שיעמול האדם או ע"י תנאים מיוחדים שיתבארו בעז"ה, ולא תמצא שיצטיירו מאליהן. כמו כח הענוה הטובה, ושפלות הרוח, וסבלות הדברים המצערים, והחפץ אל האמת וכיוצא באלה. והנה יתעוררו הכחות מעצמן ובהכרח הטבע. כי כל כחות הפועלות בגוף יתעוררו בטבע הנפש כמו הרעבון, הצמאון, השינה, המשגל, הדוחה, המעכל, המושך, וכיוצא. וכן כן הכחות הפעולות במדות יתעוררו מעצמן כמו הגאוה, הנקמה, הרחמים וכיוצא, כמו שאמרנו. ועל כן כל בני אדם שוין בהן, ולא יבדלו רק ברב ובמעט. כי גם הפתי והכסיל כשיראו מעשה אכזריות גדול, יתעורר בנפשם כח הרחמים. כשיקרה להם רעה גדולה מזולתם, יתעורר בנפשם כח הנקמה, וכן בכל דבר. וכבר בארנו בחדר הג' שיש כדמות הכחות הפעולות בגוף. וכדמות הכחות הפעולות בנפשות, גם בנפשות כל בעלי החיים. ואולם הכחות שאין כדמותן בשאר בעלי החיים, והם כח החכמה, השכל, הבינה והדעת, יש להן טבע אחר. כי אלה לא יתעוררו בהכרח מבלי התחבר עמהם אחד מיתר הכחות המתעוררות מאליהן. אבל בעזרת אחד משאר הכחות יתעוררו גם המה וימשכו אחריו. ולפי שהתעוררותן מאחד הכחות הצומחות מאליהן, ואמרנו שזה רע, על כן גם המה יפעלו לרעה. ומה שאין ביד הכח לעשות, ישלים השכל או הבינה לרעה.
1
ב׳ואני אמשיל לך משל. הכסיל כשיגיע לו רעה גדולה מזולתו, ויתעורר בנפשו כח הנקמה מאליו ויבקש להנקם, מיד כעבור רוח הנקמה על לבו ישתמש בכח השכל והבינה, ויחבל תחבולות וימציא המצאות, ויבקש לו דרך נכון במה יכול להנקם ממנו. וכן בהתעורר כח הגאוה בנפש, יעיר עמו כח השכל והבינה, ובהן יתלבש רוח הגאוה העובר על הלב. ויערים בהן איך יוכל להגביה על זולתו, במה יגדל כבודו בעיניהם, במה ימשיכם שיכנעו לפניו, ושישתרר עליהם. וכן בכל דבר. והבן כי גם הכסיל והרשע ישתמשו בכחות השכל והבינה הנטועות בם, וכן בכח החכמה כשיעור מן הסכלות והאולת. כי כל מה שיתאוו אליו, וכל הדברים הזרים והמעוותים שישמעו מפי בעלי רשע, ישתמשו בכח חכמתם לאסוף השמועות האלו אל נפשם ויציירום ציור גמור, וישמרו אותן בכח השומר. וכן בעניני כח המדע. ומזה המין הם בעלי התחבולות הרעות ובעלי נכליות ומרמה, שההמון טועים לתארם בשם "חכמים ונבונים". אבל כפי האמת, לדעת התורה והנביאים והחכמים האמתיים וישרי לבב הם מתוארים בשם "רשעים, כסילים ואוילים" וכיוצא בהן. וכמו שנבאר בעז"ה כל אחד מהוראת השמות האלו במקומם. וכן תדון כי האנשים האלו פחותים פעמים רבות מן הבהמות, ואפילו מן החיות הטורפות והמזיקות וזה בעבור שני דברים. האחד, כי יש גבול למדות החיות והבהמות, וכמבואר בחדר ג'. ואי אפשר שתעבור הֶשְׁחֵתָתָן מהלאה לגבול שגבלה לה הטבע ברצון היוצר ב"ה. אבל אין גבול למדות האדם. ולכן בהתירו הכח הרע לעשות כחפצו, אין ספורות לגודל השחתתו. והשני, כי תחסר על הרוב השלמת חפץ הרע שבבעלי חיים. בעבור שנעדר מהן כחות השכל והבינה שהן המורים דרך לבעליהן להשיג תכלית חפצם. אבל חפץ ההשחתה שבאדם תשיג תכליתה. בעבור שהשכל נפעל מן החפץ וישרתהו למלאת חפצו. שכמעט אי אפשר להנצל מרשעת בן אדם בעבור תחבולותיו ונכליותיו. וכמו שהתפלל דוד ע"ה (שמואל ב טו, לא) "סַכֵּל נא את עצת אחיתופל, יי'". כי היה ירא מהמצאותיו ותחבולותיו הרעות. ואני ממשיל ענין זה המבואר בחלון זה לאדמה טובה שלא נחרשה ושלא נזרעה. הנה יוציא כחה קוץ ודרדר וכל עשב שאינו ראוי למאכל האדם, וכל זה בטבע כח האדמה בלי עמל האדם. וכאשר ירד הטל והגשם עליה, יגדילו ויתוספו הקוצים והדרדרים מאד מאד. וכן נמשלה הנפש לאדמת עפר, והכחות הנטועות בה בהעלם [נמשלו] לכחות הנעלמות באדמה. וכמו השכל והבינה והדעת, [נמשלו] לגשמים וטללים היורדים מלמעלה להוליד ולהצמיח. ותוצאות הכחות לרעה, [נמשלו] כתוצאות הקוצים והדרדר הצומחים מאליהם. ועמל האדמה בחריש ובזריעה, [נמשלו] לעמל האדם שיעמול בנפשו לעבדה ולתקנה. והוצאת הדגן והפרי, [נמשלו] לתוצאות מעשה האמת והפעולות הנכבדות. והוא ענין יקר מאד. ועוד אדבר עליו בעז"ה:
2