גן נעול, בית ראשון ד׳:ז׳Gan Naul, House I 4:7
א׳כבר ידעת כי גבהות הלב כח רע מאד. ויצדק לומר עליו ושהוא שורש כל רע, והיא תועבה בעיני השם ב"ה. שכן נאמר (משלי טז, ה) "תועבת יי' כל גבה לב". גם המעט ממנו רע מאד. ועל זה רמז במלת "כל". וכמו שבא מפורש בתלמוד ואמרו (סוטה ה, א "כל גבה לב") "כל המתגאה אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו". והמלך דוד אמר (תהלים קלא, א) "יי' לא גבה לבי". ורוח הקדש אומרת (משלי ח, יג) "גאה וגאון ודרך רע ופי תהפוכות שנאתי". והנה תחשוב שהוא רע בהחלט, ושאין בו שמץ טובה כלל, ושבהחסר הכח הזאת מן הנפש תהיה יקרה יותר. ואני אשכילך ואורך שאין הדבר כן. ושאם יחסר כח זה מן הנפש תהיה חסרה טובה גדולה. ותבין כל זה כאשר תבין מה הוא ענין גבהות הלב. כי הנחתו על המגביה לבו על זולתו. ומדמה שהוא איש מעולה ונכבד מאד, ושזולתו מבני אדם אינן נחשבים בערכו עד מה. וזהו הגבהות, כי מגביה עצמו על כל דבר ואין תועבה יותר גדולה ממנה. כי בעבור שהוא גבוה בלבו מכל זולתו, ידמה שהוא צדיק חסיד ישר ונאמן, ושכל אשר הוא עושה [הוא] טוב וישר. ולא יקבל תוכחת החכמים, כי אינן נחשבים בעיניו למאומה נגד עצמו. ובעבור זה אי אפשר שישפיל רוחו להכנע לפני השם ב"ה ולשוב מדרכו הרעה, כי לא יעלה על דעתו שאין מעשיו רצוים לפני המקום ב"ה. וכמעט הוא שכח שיש אלהים שופטים בארץ. ובעבור התרוממו על כל זולתו הוא מסכים בלבו כי לו נאה להשתרר עליהם, ומתנשא למלוך ולהתגאה. ואם לא ישמעו אליו, יתיר לעצמו להלחם ולהתקוטט עמהם, ולעבור על הפשעים היותר גדולים והכל למלאות חפץ גאותו וגאונו. כמו שהעיד הכתוב על ירבעם (מל"א יב, כו-לב), שבגאותו בחר לעבוד לאלילים, למען חזק הממלכה בידו. והנה כל זה רע מאד. והפוך מכל זה הוא דרך הענוים הצדיקים, כי נפשם שפלה בקרבם ורוחם נמוכה, ומורא השם עליהם בכל עת, נחשבים בעיניהם לעפר ואפר, לומדים תורת השם ואינן נשענים על בינתם, עושים רצונו באימה וביראה ואינם מחזיקים טובה לעצמם. והם שפלים בעיניהם מכל זולתם, ובורחים מן הכבוד ומן הממשלה. והנה כל זה טוב מאד.
1
ב׳ועתה חקור ותמצא כי גם הענוים, אם היתה מדת הגבהות חסרה בנפשם בהחלט, לא ישיגו השלמות הגמורה. כי בהיות האדם צדיק וחסיד וכל חפצו להשכיל באמתת השם. ולדעת דרכיו ללכת בהן ולמצוא חכמה ודעת קדושים, הנה ישמח לבו ויגל כבודו, בראותו שהבדילו ה' לטובה מהמון הרשעים הבוזים דבר ה' והסָרים מדרכיו. והטובה הזאת תיקר בעיניו מכל חפצי בני אדם, ומסגולות המדינות והמלכים, ולבו יגבה בדרכי ה', ויתנשא על כל הסגולות והקנינים שהן אפשרים להיות תחת השמש. ומלבד שאין הגבהות הזה רעה, אבל היא הטובה הגדולה והשלֵמות האחרון שאין למעלה ממנה. כי ע"י כן גם אם יהיה עני ואביון, ובעיניו יראה רשעים עתקו וגם גברו חיל ומצליחים ברשעתם, ואם יהיה חלש וכושל. ובעיניו יראה פריצים שליטים וגבורים דשנים ורעננים, ואם יהיה נעדר התחבולות והערמות הרעות והמרמות והנכליות, ונעדר ידיעות מלאכות המעשיות והלמודיות, ובעיניו יראה כופרים אנשי התחבולות והמרמות, כת החכמים-בעיניהם, בעלי כל מלאכת מעשה חרשים ואומנים וכיוצא. הנה לא יפתה לבבו להיות סר ממנהגיו הטובים, ולעשות כמעשה האנשים הפושעים בוזי החכמה, כדי שישיג גם הוא עושר וכבוד וקנינים מדומים. כי בעיניו, כל כבודם הצלחתם וקנינם, הבל הבלים נגד קניני נפשו ולכתו בדרך ה'. ולבו גבה על דרכיהם מעשיהם ומחשבותיהם. והוא ענף מכח הגבהות הנטוע בנפש, שמגביה עצמו על ערך הפושעים. והמשתמש בכח הגבהות לענין זה, אשרהו וטוב גורלו כי הולך בדרכי ה'. שגם הוא ב"ה יגבה בקודש במשפט ובצדקה, ומשפיל אנשי הזדון והרשעה, והם נבזים בעיניו ומתועבים. שכן נאמר (ישעיה ה, טז) "ויגבה יי' צבאות במשפט". כביכול בבואו לשפוט עולמו בצדק ובמישרים, ורואה מעשה הזדים והרשעים, יבוזו בעיניו ומאבידם מן הארץ. ועל כן יחס לעצמו הדרכים היקרים, שהוא מנהיג בהן עולמו, כמו שנאמר (שמות כב, כו) "ושמעתי כי חנון אני". כלומר לא אשא פנים לעשיר המלוה, אבל שמוע אשמע צעקת העני, ואעניש את העשיר ולא תיקר נפשו בעיני, כי חנון אני. ולכן אמר הנביא (ירמיה ט, כב-כג) "אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי [כי אני יי' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום יי'"]. למדנו כי יאות לאדם להתהלל בלבבו ולשמוח בעבור שמצא חכמה ושכל טוב והולך בדרכי ה'. ויכבד [דרך זו] בעיניו מן [אותם] החכמים בעיניהם, ומן הגבוהים ומן העשירים. הגבהות הטובה הזאת תביא את האדם שיחזק דת השם בארץ. ושישתדל להשפיל תפארת רום עיני הרשעים, וע"י כן יתקדש שם שמים על ידו. כי בראותו המון רשעים שליטים פריצים, לא יהיה שפל בעיניו כנגדם, אבל יגבה לבו עליהן. בעבור שהם נחשבים בעיניו כמו חיות טורפות וכשרץ השורץ.1עיין מורה נבוכים, ח"ב פרק ל"ו ואז גאה יגאה וישתרר עליהם להשפילם ולזרותם וְלְשׂוּמָם למרמס.2מליצה ע"פ ישעיה י, ו וזה עצמו ענף מכח הגבהות המביא לידי גאה וגאון.
2
ג׳והמשתמש בכח הגאון לעניין זה, אשריו טוב לו. כי כן הוא דרך השם ב"ה. ולכן אמר לאיוב (איוב מ, ט-יד) "ואם זרוע כאל לך ובקול כמוהו תַרְעֵם. עֲדֵה נא גאון וגבה, והוד והדר תלבש. הָפֵץ עברות אפך, וראה כל גאה והשפילהו. ראה כל גאה הכניעהו והדוך רשעים תחתם. טמנם בעפר יחד, פניהם חבוש בטמון. וגם אני אודך, כי תושיע לך ימינך". הרי הדבר מפורש כי השם לובש גאון וגבה להשפיל הרשעים. ואמר שכל עושה כן טוב בעיניו. שכן אמר "וגם אני אודך". הגבהות הטובה הזאת תביא את האדם שיוסיף יום יום צדקה ומשפט, ושיקטן בעיניו כל מה שפעל בעבודת השם. כי בעבור שרָמו וגבהו בלבו דרכי ה' ובעבורם הוא מתעלה ומתהלל, הנה יחשוב כל עת שלא עבד את השם3כראוי ולא הצטדק כפי מה שחייב לעבוד, בערך מעלתו השכלתו וידיעתו בדרכי ה' שהתבארו לו. ויתאמץ מאד לחשוב מחשבות כל היום, במה יתרצה אל אדוניו? ומה גמול ישיב על כל הטובה אשר עשה השם עמו? וזה עצמו ענף מכח הגבהות, שמגביה ערכו על ערך זולתו אשר לא ידע את ה' ואת דרכיו, וחושב שהוא חייב לעבדו יותר מזולתו. והמשתמש בכח הגבהות לעניין זה, תיקר נפשו בעיני ה'. וזהו שהעיד הכתוב על יהושפט מלך יהודה שנאמר (דהי"ב יז, ו) "ויגבה לבו בדרכי יי', ועוד הסיר את הבמות ואת האשרים מיהודה". גם סיפר ששלח שריו המבינים בכל ערי יהודה ללמד את העם תורת ה', ויתר צדקותיו הנזכרים בכתוב. והנה הפליא להתחסד בעבור כי גבה לבו בדרכי ה'. ולא הסתפק לו בהצטדקו כיתר בני אדם. אבל חשב שכפי מעלתו, שִׂכְלוֹ ודעתו, חייב להרבות צדקה וטוב לפני ה' ולהגדיל כשרון מעשיו על מעשה אבותיו ויתר חסידי דורו. הנה הודעתיך עתה, שרשי מדת הגבהות הנטוע בנפש האדם אע"פ שהיא מתוארת בתואר "תועבה" בכתבי הקדש, אינה רעה בעצם. אבל היא טובה גדולה וחפץ נכבד בנפש הטובה. ואם היא תועבה בנפש הנתעב, היא יקרה בנפש "יקר מחכמה ומכבוד".4מליצה ע"פ קהלת י, א כי הכחות כלהט חרב המתהפכת מטוב לרע ומרע לטוב. ואולם לדעת במה הבדילו כתבי קדש בין גבהות של תועבה וגבהות של חכמה, להבחין מאיזו הם מדברים, אין כאן המקום לפרשו. אבל יתבאר בעז"ה במקום אחר, כשנדבר על הנחת מלת "לב" ועניניו.5חדר חמישי, חלון א והנה יש עוד פרטים רבים בענין הגבהות הטובה והרעה, אכן לא באתי לבאר בספר זה הפרטים כי אם הכללים. וגם הכללים לא הייתי מבאר כאן, לולי שאני רואה שהן צריכין להכתב פה, למצוא מהן דברי חפץ ודעת, כתב יושר אמרי אמת ופירוש המליצות שבאו בספרי הקדש, שהן הן הדברים שאנו מכוונים לבאר ולפרש. ואחר שבארנו טובת כח הגבהות הגאה והגאון, ומה יקר הוא בהיותו משרת לחכמה, הנני בא לבאר בחלון הסמוך, מה טוב יש בכח העקשות הנטוע בנפש. שגם הוא נראה רע החלטי בעיני נמהר לב. ואני אוכיח שהוא נטע נעמן6מליצה ע"פ ישעיה יז, י ועבד טוב אל החכמה:
3