גן נעול, בית ראשון ו׳:י׳Gan Naul, House I 6:10
א׳ולכן הַסָר מחקות השם ואינו הולך בדרכיו, [זה] בעבור שנדמה בעיניו שאינן בחכמה. והציור הרע הזה מצטייר בו בעבור האמינו שהחכמה נטועה בטבע נפשו, ושאינו צריך להביאה אל הנפש מחוצה לה. אבל מדמה שכל כחות נפשו עושות בחכמה. על דרך משל אם תתעורר בו מדת הגאוה, יחשוב שכן דרך חכמה, והשכל והבינה שבנפש מטבעם לחזק המחשבה, ולהמתיק הציור הרע אל הנפש וליסדהו למנהג של חכמה, ויעשה מעשה גאה וגאון. כי בהתעורר כח השכל והבינה ע"י אחת מן הכחות הנוטות לרעה, יפעלו גם המה רעה וישלימו חפצי הכחות. כמבואר למעלה (חדר ד' חלון ה') בארוכה. וכן הכעס והנקימה והשנאה וכיוצא בכל הכחות הנפשיות. המתעוררים בטבע הנפש שמהן מסתעפים המעשים המגונים, יחשוב על כולם שהן טובים ונוהגים בחכמה. וכן בכל התאוות והחמדות הרעות הנתלות מן הכחות הפועלות בגויה, יחשוב ג"כ שהן עושות בחכמה. ולא יאמין שדרך החכמה הפוך מדרך יצר הלב, ושמדרכי החכמה הישרה הוא כבישות הכחות האלו, והגביל אותם בגבולים קצובים וידועים, עד שלא תצאנה מהלאה לאותן הגבולים שגבלה החכמה במועצותיה. ולא ישים על לבו כי החקים הישרים האלו נשגבות מן החפץ המוטבע בנפש. ושהן ענינים אלהיים שקולים בפלס חכמתו ית' שאין לה קץ ותכלה, כי אין יראת אלהים ופחדו לנגד עיניו. הנה מי שזה דרכו, עונו גדול מנשוא כי הוא מִכַּת המשחיתים המכחישים בזדון המושכלות הראשונות הנטועות בטבע הנפש. וכמבואר למעלה (חלון ז') ומנאץ נאצה גדולה. ו[הוא] רע מן הפתי מן הלץ ומן הכסיל. כי הנחת התוארים האלו על עוברי עבירה מהעדר ידיעה, או בזדון מתוקף היצר וכיוצא בזה. אבל זה המכחיש האמת בזדון הלב ומגאות נפשו, מתואר בספרי הקדש בתואר "חכם בעיניו". פירוש: בעיני נפשו הוא חכם, לא בעיני החכמים, ואין צריך לומר לפני השם ב"ה. וזה אות שהוא מִכַּת המשחיתים המגדילים עצמם והמתקוממים נגד השם ב"ה. וגם בהם יש כתות רבות. קצתם נפלו במהמורות אלו מפני רוב התאוה וְהֶשְׁחֵת הדעת. שמרוב השתקעם בדברים המגונים וְהִדָבֵק לבם בדרכי שוא והבל, אין בכחם לצייר שום ציור אמתי המנגד לדרכי השחתתם. והגאוה המושלת בקרבם תחזק לבם לדבר אולת גדולה כזאת שמנהגם יותר בחכמה ובדרך הגון, מדרכי החכמים הגדולים בעלי השתי תורות אשר עמדו בסוד ה'. וקצתן נפלו בפחת גדולה יותר. והם אלו שהן בטבע בעלי כח השכל והבינה הערמה והתחבולה, חקרי לב בחכמות טבעיות ולמודיות ובכל מלאכת מעשה, וממציאים תחבולות בכל דבר ודבר, ומבינים החִדוֹת והמליצות שמשתמשים בהם ההמון מבני אדם, והתגאו בשכלם ובבינתם עד להשחת. כי בהיותם תחלה חכמים בעיניהם, הנה נעשו שכלם ובינתם משרתים ועבדים ליצר לבם הזונה. והשיאה אותם גובה לבם, לחשוב מחשבות רע על ה' ועל מעשיו. התאמרו פועלי און1ע"פ תהלים צד, ד להוכיח במופתי השכל והבינה בִּטוּלִים על כל הדברים הנכללים ביראת ה' שבארנו למעלה, ולהראות שהנביאים והחכמים מתעתעים ושאין בהם ממש.
1
ב׳והן הן כתות המינים והאפיקורסים ימח שמם מספר חיים. והן הרשעים הגמורים שחברו ספרי מינות והגזימו בדבריהם לבטל השרשים הגדולים הנטועים בדעת האדם. הן אנשי משחית שהשחיתו נפשות רבות חלושי השכל והבינה, והדיחום מיראת ה' ומחכמה. כי אלו החלושים ראו דבריהם ולשונם המדברת גדולות בכל הלמודיות ובכל מלאכת מעשה, ותמהו על רחב לבם ועל צחות שכלם ובינתם ודרכי הראיות והטענות שהמציאות לחלוק בהן על שרשי התורה ויראת ה'. ויאמינו החלושים האלו שכמו שידם רב להם לדבר בכל חכמה ובכל לשון, ולהרכיב הרכבות רבות בשכל וְהֶקֵשִׁים ונצוחים, כן האמת אתם ושראויים לסמוך עליהם להאמין בכל אשר יאמינו, ולהרחיק כל מה שהרחיקו. ולא ידעו שהיו המשחיתים האלו בטבע בעלי כח השכל ובעלי כח הבינה. אבל דרכי שכלם ובינתם מאפס ותוהו נחשבו. כי דָרְכוּ בארח שקר, בהיות הכחות היקרות האלו שבנפשם, תועות והולכות אחרי דרכי הכחות המתגלות בטבע הנפש הנוטות כולם לרעה. והם משתמשים בשכל ובבינה להשלים התאוה והרשעה והאון. והם המתוארים בספרי הקדש "נבון נגד פניו". ולרבים "נבונים נגד פניהם". כלומר נגד פני נפשם המצייר רע בכל ענין; וכחותיהם מושלים כפי טבעיהן. ושכלם ובינתם בונים ומרכיבים על הציורים הרעים שהם נגד פני נפשם, וכפי שהציור שקר ורע, כן דרכי שכלם ובינתם שקר ותעתועים. ואילו היה פני נפשם "חכמה", היה שכלם ובינתם משכילים ומבינים באמת, כדרך (משלי יז, כד) "את פני מבין חכמה". ויתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה. ואז היו נבונים נגד פני נפשות הצדיקים והחכמים והנביאים נגד פני ה'. אבל הרשעים האלו אע"פי שיש בהן בטבע כח שכל ובינה, הם נבונים לבד נגד פניהם. אבל נגד פני הטובים הם סכלים גמורים. עליהם אמר הנביא (ירמיה ד, כב) "כי אויל עמי, אותי לא יָדָעוּ, בנים סכלים המה ולא נבונים המה". והמליצה עמוקה מאד. כי לא קרא תגר על היותן נעדרי השכל והבינה. כי אין האדם נאשם על זה. ומה יעשה אם לא חלק לו השם ב"ה כח שכל ובינה גדולה? אבל קרא תגר על היותם חכמים בעיניהם. ואותן שהיה בהן כח בינה, השתמשו בהן לחלוק על האמת. (ישעיה א, ד) "עזבו את יי' נאצו את קדוש ישראל". כי בהתפלספותם רצו לחלוק על המושכלות הראשונות הנטועות בדעת כל אדם, שהן שרשי יראת ה'. ועל כן אמר שהן אוילים מִכַּת מושחתי הדעת. "כי אותי לא ידעו" ואנשי השכל והבינה שבהם סכלים הם ולא נבונים. כי תאר "נבון" ו"נבונים" יקר מאד כמו שיתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה:
2
ג׳ומזה הכת החטאה בנפשותם היה עמלק. ולכן נאמר (דברים כה, יח) "ולא ירא אלהים". מזה הכת היו חרטומי מצרים, פרעה ושריו ויועציו כמו שיתבאר בעז"ה. מזה הכת יהיה גוג נשיא ראש משך ותובל כמו שיתבאר בבית השלישי בעז"ה. ובספר "רוח חן" המפרש ספר "חכמת שלמה", בארנו נכבדות בענין זה.2פרשה א סוף פסקא ה, ופסקא ו, עמ' 35, 41 ואין הכונה בספרים אלו ["גן נעול"] להאריך בדרושים, רק ליסד כללים לפרש בהן מליצות ספרי הקדש. ויש לי עוד פירוש נפלא על "נבונים נגד פניהם". אכתבנו בחדר הח' בעז"ה. ועתה שהצענו ההצעה הזאת, נפרש הכתובים שנזכר בהם תאר "חכם בעיניו":
3