גן נעול, בית ראשון ח׳:ז׳Gan Naul, House I 8:7
א׳וכן הבדיל השם ב"ה בין זרע יעקב עצמו. וגזר על מקצתן תורות ומצות ידועות שיתחייבו לעשותן, ואזהרות ידועות שישתמרו מהן, שאין זולתן מן הזרע הזה חייבין בהן. והכל בחכמה, בעבור מצב נפשותיהן הנבדל ממצב שאר הנפשות שבזולתן. וממין זה מה שצוה התורה בעניני המלך (דברים יז, יח-יט) "וכתב לו את משנה התורה הזאת וגו' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו". (שם יז, טז-יז) "רק לא ירבה לו סוסים וגו' ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, וכסף וזהב לא ירבה לו מאד". ושאר הפרטים עשין ולא תעשה הכלולים בהנהגת המלוכה בישראל. כי גזר בחכמתו מנהגים ידועים למלכים ולמושלים לרוזנים ולשופטים, לא יֵאוֹתוּ לאנשים זולתן להתנהג בהן, בעבור הבדל עניני הנפש שביניהן. וכמו שאמרנו (חדר ה' חלון יב) שאין נפש הנביא ונפש המלך שוה לנפש אחד העם, ושם בארנו דבר בטעמו. ולפי שעניני המלוכה ומשפטיה מסתעפים מכחות יקרות המצויירות בנפש המלך היקרה, ואין זה נודע לעיני בשר, זולתי למי שהוא בוחן לבות ויוצר הנפשות ית', על כן הוזהרנו מהקים עלינו מלך כפי רצונינו איש אשר נבחר בו ואשר הוא טוב בעינינו. כי אולי איננו בעל הנפש הראוי למלוך? אבל יהיה המלכתו כרצון השם ב"ה, האיש אשר יבחר בו ה'. כי הוא יודע מצפוני הנפשות סודן ויסודן. כמו שנאמר (דברים יז, טו) "שום תשים עליך מלך אשר יבחר יי' אלהיך בו". כלומר לא כמו שאמרת "אשימה עלי מלך". אלא על פי ה'. וכן אמר ראב"ע ז"ל, "אשר יבחר על פי נביא או משפט האורים. והטעם לא אשר תבחר אתה". ע"כ. וכן תמצא כי המלך הראשון נבחר ע"פ ה', והוא שאול בחיר ה'. ואחריו הומלך דוד ע"פ השם, ונבחרו זרעו אחריו במצות השם.
1
ב׳ונבדלו מנהגי המלכים ממנהגי שאר העם מאד, מלבד המצווֹת ואזהרות המפורשות בתורה. והיה משפט המלוכה נודע אצלם איש מפי איש, כמו שגזרה החכמה העליונה, וכמו שנזכר בספר שמואל בתשובתו לעם ששאלו מלך. ועיקר המלכת מלך בישראל, הוא בעבור היכולת והממשלה להעניש במשפט המלוכה שלא כדין תורה, לא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה. ואלה העונשים הם מדרכי התורה. ואם [אמנם] לא נתפרשו בכתוב. ונכללן כולם במצות עשה (דברים כח, ט) "והלכת בדרכיו". כי יש כתות מן העוברים שלא יספיקו להן משפטי התורה ודיניה, והן חייבים עונשים גדולים גם על עבירות קלות שיעשו.1עיין "דרשות הר"ן", תחילת דרוש י"א אבל לא נמסר המשפט הזה לשופטי הערים והשערים. כי הם לא ישפטו רק כפי שורת דין התורה, לא ביכולת החלטי, לפי שאין בכחם לעמוד על ברור הענינים, להבין על דרך ישר מי ומי הם הראוים להענש שלא כדין תורה. כי להבין ולעמוד על דבר זה צריך רוחב לב, וגלוי ציורים מדעיים צחים מאד, וכח בינה רחבה וגדולה, וכח אהבת השם ב"ה בהפלגה רבה, וחפץ ההדמות והשווי אל דרכיו, ועוד שאר כחות נפשיות נפלאות; שבהקבצם יחד בנפש תצא דבר משפט ישר בענינים הללו. ובהחסר אחת מן הנפש, יצא משפט מעוקל, ויהי חבר לאיש משחית. כמבואר למעלה (חדר ב' חלון ג') כי עניני המשפטים האלו אינן מתבארים מתוך יתר דברי המשפטים הקצובים המפורשים בתורה. אבל יתבארו למבין ביראת ה' ותפארת דרכיו וסוד הנהגתו ית' עולמו בחכמה. כי הוא יקבל חקי החכמה בענינים האלו מן השם ב"ה ומפי הנביאים והחכמים הגדולים, וכמו שארמוז (בחדר זה עוד). והוא בכלל אמרו (משלי ב, ט) "אז תבין צדק ומשפט ומישרים כל מעגל טוב". כלומר תבין מהו דרך הצדקה בכל ענין וענין והמשפט והיושר. ואחר שקבל החקים האלו יבינם ממליצות התורה, וימצאם כתובים בתורה. וכמו שאמרנו (חדר ה' חלון ד') מענין הָעֵזֶר האלהי שהוא מלוה לאדם רוח שכל ובינה, ויבין העמוקות והנסתרות בתורה ודברי החכמים. ומי שאינו מבין ביראת ה', גם אם ישמע לא יבין בעבור דקות וצחות הענינים. ודרכי הבינה בנויים על ציורי המדע. ולכן כפי רוב גלוי ורוחב ציורי המדע שבנפש, כן רוב ההשגה וההבנה בענינים האלו. ועוד צריך המלך להבין תכונת הנפשות בשיעור רב שלא יטעה במצב בעל המעשה. כי אם יטעה, יעניש (הוא) [זה] על לא חמס בכפו, והשם לבדו בוחן לב ויודע משקלי הציורים שבנפש. ולכן לו לבדו יאות לבחור מי ימלוך על עמו.
2
ג׳ואציג לפניך משל. ידוע כי מדרכי החכמה הם הרחמים והחנינה ואריכות אפים והחסד והאמת וכיוצא בהן. וזה מפורש בתורה (שמות לד, ו) "אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת". והם דרכי השם ב"ה שכן אמר (תהלים קג, ז-ח) "יודיע דרכיו למשה וגו' רחום וחנון יי' ארך אפים ורב חסד". הרי כי הרחמים והחנינה ודומיהם הם דרכיו ית'. וידוע שכל דרכיו נוהגים כפי החכמה שהיא ראשית הכל. שכן נאמר (דברים לב, ד) "כי כל דרכיו משפט". וכל משפט בחכמה. וכמו שהתהללה החכמה (משלי ח, כב) "יי' קנני ראשית דרכו" וכמבואר למעלה (חדר ב' חלון ח'). ולפי שדרך השם לרחם ולחנן ימחול ויסלח לפשעים ולעונות. וייטיב גם עם החוטאים, ויאריך להם ברחמיו, ולא כעונותיהם יגמול עליהם. ויש מקצת מן החוטאים שלא ינהג עמהם באלו הדרכים, אך יקנא לשמו הגדול ב"ה וישפטם באפו ובחמתו. כמו (נחום א, ב) "אל קנוא ונוקם יי', נוקם יי' ובעל חימה, נוקם יי' לצריו ונוטר הוא לאויביו". ולא בעבור כי אלה חטאו חטאים גדולים, ואלה עברו על מצות קלות. אלה עברו פעמים רבות, ואלו פעם או שתים. אבל אפשר שיהיה זה הנשפט בחסד וברחמים, מחלל שבת ונואף וגנב, ועבר על הפשעים החמורים האלו פעמים רבות. והנשפט באף ובחימה, בטל מצות ציצית ותפילין או שלוח הקן ורק פעם אחת. ואם ישפטו במשפטי התורה המפורשים יהיה מחלל השבת והנואף בני מות. והגנב ימכר בגנבתו. והמבטל ציצית ותפילין ושלוח הקן [פטור] בלא כלום. כמו שאמרו (יומא פו, א) "עבר על מצות עשה ושב, אינו זז משם עד שמוחלין לו". וכפי משפטי השם הבוחן לבבות ירחם על מחלל השבת והנואף. ויאריך להם זמן לשוב בתשובה, ויפרע מהן מעט מעט כדרכי טובו. וינקם מן מבטל הציצית וכיוצא. לפי שהפשעים והעונות ותגמולם, נערכים עם הסבות הפנימיות שמהן הסתעף המעשה. תדע כי המזיד חייב. והשוגג פטור. וזה בדין תורה, ואע"פי ששניהם עברו. וכן יש הרבה מערכות בנפש שכנגדן נערכים הגמול לטוב ולרע. על דרך משל יש חוטא מתגבורת היצר לפי שעה. ולבו עליו דוי על עברו את פי ה'. ויש יתברך בלבבו כי רחום וחנון ה'. וכיוצא בהן. ועם אלו וכיוצא בהן, נוהג בחסד וברחמים גם על החטאים הגדולים, ומענישם בקצב ובמשפט מעט מעט. ומדריכם בדרך תשובה וכדומה לזה.
3
ד׳[=ההבדל הראשון]
4
ה׳ויש חוטא בגאות הלב, מתעתע בצדק ובמשפט. והן כת "החכמים בעיניהם והנבונים נגד פניהן". שבארנו עניניהם למעלה. והוא עובר על המצווֹת בעבור שאינן מצות וחקות ישרות בעיניו. הם המתקוממים והנצבים על ה' ועל יראיו. על המשחיתים האלו תשתנה ארחות המשפט העליון, לדונם גם על קל שבקלות בעונשים חמורים. לא בעבור רוע המעשה, אבל בעבור רוע מחשבת-און שהגבירה והשיאה אותו לעשות בפועל מה שחשב. (משלי כא, כט) "העז איש רשע". (תהלים יד, א) "אמר נבל בלבו אין אלהים". ולכן החָמור והקל שוין אצלו ונדון על שתיהן בדין קשה. זהו דרך ה'. והוא דרך ישר תאמתהו דעת האדם ובינתו מטעמים הנודעים משקול הדעת, כי גם דעת האדם תבדיל ביניהן הבדלים עצמם. האחד, כל העוברים האחרים אינן מחללין כבוד שמים וכבוד התורה ואנשי החכמה. אך מיחסים העבירה לשפלות מצבם שאינן יכולים לכבוש יצרם ולהתנהג בחכמה. וה"חכם בעיניו" דובר סרה על ה' ומלעיג על התורה והחכמים, אין פחד אלהים לנגד עיניו, ואינו נותן כבוד לתורה. ולכן אין הבדל באלו בין מעשה קל לחמור. כי בעיניו הכל מותר, ואם יקרה מחר ההעברה על עבירה חמורה, יעבור עליה בשאט בנפש, כמו שעבר על הקל, לכך נענש כמו על החמור. ומלבד זה הם כת מנאצי אֵל ורעים מאוד מעובדי ע"ז. ובכל דבר-פשע שעושים הם מחללים השם, זה כה וזה כה. קצתם מכחישים אלוה ממעל, וקצתן מכחישים בהנהגה העליונה, וחושבים שהכל במקרה, וקצתן אומרים אין תורה ואין נבואה מן השמים. וקצתן אומרים (קהלת ג, יט) "ומוֹתר האדם מן הבהמה אין". וכמו שפרשנו יפה בפירוש למסכת אבות.2יין לבנון, פ"ג משנה יא (מהד' תשס"ג עמ' 210-220)
5
ו׳ובחדר השביעי יעדנו לפרש עוד תאר "נבונים נגד פניהם". ודע עתה כי מלת "פנים" על צורת הנפש ועצמותה. כדרך (שמות כ, יז) "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו". וכמו שרמזנו (חדר ו' חלון ח'). וכן (משלי יז, כד) "את פני מבין חכמה". ועל דרך משל הושאל לבורא ית'. ואמר (דברים ד, לז) "ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים". וכן (שמות לג, כג) "ופני לא יֵרָאוּ". וצורת נפש האדם היא כח הדעת הנטועה בה. ולכן מי שחולק על האמת הנטוע בדעת כל אדם, ומעיז פניו לבטל האמת בטענות והיקשים רעועים מתואר "נבון נגד פניו". כי תבונתו המדומה מנגד לאמת הנטועה "בפניו", בצורת נפשו. ועל זה אמר (משלי כא, כט) "הֵעֵז איש רשע בפניו". כלומר שהרשע מעיז לעמוד על דעתו, אע"פ שבפניו מצוייר הדבר להפך. ועל זה שנינו (אבות פרק ה) "עז פנים לגיהנם". ויפה פרשנוהו בפירוש למסכת זאת.3יין לבנון, פרק ה משנה כ (מהד' תשס"ג עמ' 494-496) ותלמד מזה כי אין תואר יותר גרוע, מתאר "נבון נגד פניו".
6
ז׳[ההבדל השני]
7
ח׳ההבדל השני, העוברים האחרים לא יעברו רק בעת הִגָבֵר עליהן היצר, ובשאר העתים יקיימו המצווֹת כי הם יראים השם וחפצים לעבדו. והאפיקורוס הזה ה"חכם בעיניו" יעבור על המצווֹת בין בתאוה בין שלא בתאוה, כי אינן מצות בעיניו, כי הם כצחוק בעיניו. וכפי רצונו אינו נמנע רגע מֵעֲבוֹר עבירה, והמניעה אינה רק משכחה או מעצלה או שלא באה עבירה לידו, לכן נחשב לו כאלו עבר פעמים הרבה בכל שעה ושעה על התורה. וכל האחרים לא ימנו להן רק מספר פעמי העבירות שעברו לא יותר. כי הם נמנעים מרצונם מֵעֲבוֹר עליהן.
8
ט׳[ההבדל השלישי]
9
י׳ההבדל הג', כל האחרים אפשר שישובו מדרכם הרעה ויהיו צדיקים גמורים. כאשר יקרה שישכילו ושיבינו מעט ביראת ה', ויתנו יראת השם על לבבם אז ישליכו מעליהם פשעיהם ויעשו להם לב חדש ורוח חדשה. ולכן השם מאריך להם ברחמיו כפי דרכי חכמתו. על זה אמר הנביא (יחזקאל יח, כח) "ויראֶה וישוב מכל פשעיו אשר עשה, חיו יחיה לא ימות". ומלת "ויראֶה" על מראה השכל. וכבר רמזנו עליו למעלה (חדר ה' חלון ח') כי השכל ישיב האדם מפשעיו. ואין כן ה"חכם בעיניו והנבון נגד פניו". שדרכי שכלו ובינתו הן הם המשחיתים. ובמה ישוב אל אלהים? ובאמת אין להת תקנה וכמו שאמר (ע"ז דף יז, א) על האפיקורסות (משלי ב, יט) "כל באיה לא ישובון" וגו' אבל יאבדו מן הארץ כגודל חטאתם וכמו שבארנו.
10
י״אוהדרך האלהי הזה כתוב בתורה. ושמע דבר יקר. אמר הכתוב (במדבר טו, ל-לא) "והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את יי' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה. כי דבר יי' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עֲוֹנָהּ בה". והמליצות האלו סתומות מאד. אמר "אשר תעשה" ולא זכר הדבר שעשתה. ומלת "ביד רמה" קשה כי אינה על הזדון. ולא מצאנו המליצה הזאת על הזדון במקום אחר. ולמה אמר "את יי' הוא מגדף"? ואם דבר מן המגדף ומברך השם היה לו לומר "והאיש המגדף את השם יכרת מעמיו". ומה טעם להזכיר "כי דבר יי' בזה"? והוא ג"כ תמוה, וכי יעלה על הדעת שהמגדף את השם יכבד דבריו? וכן יקשה על "את מצותו הפר", כי אין ספק שהבוזה דברי ה' לא יקיים מצותיו. ועל מה חזר פעם שנית וכפל "הכרת תכרת", וכבר אמר ונכרתה? ועל איזה ענין הוסיף ואמר "עֲוֹנָהּ בה"? והפירוש נפלא מאד. כי לפני כן אמר שהנפש החוטאת בשגגה, אפילו תעבור על חמורה שבחמורות כמו ע"ז, תביא קרבן על שגגתה ונסלח לה. גם אם יחטאו הקהל וכל עיני העדה בשגגה, על חמורה שבחמורות יכפר עליהם הכהן בקרבן. ועיני העדה הם מורי התורה ובעלי הנפשות היקרות, גם החטיאו כל הקהל, והיתה חטאם מן החמורות, אין בכך כלום לפי שהיתה בשגגה, כמבואר למעלה (בחלון זה) הטעם. אבל העובר בזדון, אפילו יהיה הנקלה שבעָם, וחטא לבדו, ועבר על עבירה קלה, לא יועיל הקרבן. אלא [על ידי] תשובה, מלקות או מיתה או כרת וכיוצא בהן. ואם אין עדים והתראה, יענש בידי שמים וישפט בדרכי טובו ית', וידריכהו בדרך תשובה כמו שבארנו. אח"כ הודיע כי יש כת חוטאים שנענשים בדין שמים נגד שורת הדין הכתוב בתורה. כי בעברם על קל שבקלות שאין עליו משפט בית דין כלל, ישיגם עונש קשה כעובר על כל התורה כולה. ולא זו בלבד אלא יחשב להם כאילו עברו פעמים רבות על העבירה. והכת הזאת הם ה"חכמים בעיניהם", העוברים על המצווֹת בעבור הלעיגם על תורת השם, ומתקוממים להכחיש דברי ה' בטענות ונצוחיים. ומלת "יד" בלשון הקודש נאמר גם על גבורת השכל והבינה המנצחים בטענותיהם. כמו (משלי א, כד) "נטיתי ידי ואין מקשיב". (איוב ט, לג) "ישת ידו על שנינו". ויתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה. ומלת "רמה" על גובה הלב. כמו (דברים ח, יד) "ורם לבבך" וגו'. והוא שאמר "והנפש אשר תעשה ביד רמה" פירוש: הנפש המרשעת, שתעשה עבירה בגבה לבה בטענות השכל, בין שיהיה מן האזרח בין מן הגר, כשיהיה מגדף את השם כדרך ה"חכמים והנבונים בעיניהם", משנאיו ומנאציו, ונכרתה הנפש ההיא על מעשיה אפילו לא עשתה רק מן הקלה שבקלות. ומטעם זה לא זכר מה עשתה, וְסָתַם "אשר תעשה" כלומר כל מה שתעשה, וכמו שבארנו. ובא הכתוב השני ללמדנו דברי בינה. ושָׂם שלשה ההבדלים שהודיענו בין שאר העוברים ובין העושה ביד רמה, להודיענו יען-מה קצף השם קצף גדול על הכת הארורה הזאת. ואמר "כי דבר יי' בזה". וזהו ההבדל הראשון שאמרנו. שהעוברים במזיד מתגבורת היצר אינן בוזים דבר ה' תורתו ומשפטיו. כי יאמינו שהן אמת וארח חכמה. אך מיחסים זדונם לשפל מצבם וחולשת קדושתם, שאינן יכולים לכבוש את יצרם. אבל המשחיתים בוזים דברי ה'. כמו שאמר שלמה (משלי א, ז) "חכמה ומוסר אוילים בָּזוּ". ו"אוילים" הם מושחתי הדעת כמו שיתבאר בעז"ה. וכן ה"חכמים בעיניהם" מָשְׁחָתָם בם כמבואר. ואמר עוד "ואת מצותו הפר", וזהו ההבדל השני שאמרנו. ומלת "הפר", על בטול הדבר והסרתו כמו (במדבר ל, ט) "והפר את נדרה". כלומר שאר המזידים מתאוה ומסכלות, אינן עוברים רק לפרקים בעת תוקף היצר. ובעת שאין יצרם תקפם, יקיימו העשין ויזהרו מן הלאוין, בעבור שהשם צוה עליהן. ולכן כמספר חטאיהם ילקו לא יותר. והארורים הללו מפירים המצוה, ואומרים שאינן כלום. ולכן בין לתאבון בין שלא לתאבון יעשו כל התועבות. ועל כן אפילו לא יעברו רק פעם אחת, נחשב להם כאלו עברו פעמים אין מספר, וכנגדם יקבלו גמול רעתם. ועל כן חזר "הכרת תכרת הנפש ההיא", כלומר כריתות אין מספר. והנה לא עשתה רק מעשה קל אחד, ונענשת כאילו עשתה חמורות פעמים הרבה.
11
י״בואמר עוד "עֲוֹנָהּ בה". וזהו ההבדל השלישי שאמרנו. כי האחרים אפשר שישובו בתשובה, כאשר יחל כח השכל לצמוח. ויראה כח הבינה במראות אלהים שהן יסודות הנפש המסירים גלוליה. מה שאין כן הכופרים הגמורים, העוברים בְּהֶשְׁחֵת השכל והבינה, אין תקנה להם גם אם יאריכו ימים רבים. ולכן אמרו בתלמוד (סנהדרין לח, ב) על מה ששנינו, "ודע מה שתשיב לאפיקורוס. הני מילי אפיקורוס נכרי, אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דפקר טפי". ובפירוש למסכת אבות הארכתי לפרשו יפה.4יין לבנון, פרק ב משנה יד (מהד' תשס"ג עמ' 170-171) ועל כן בשאר החוטאים, אין החטא בסתר הנפש ובפנימיותה, רק נחשב כדבר חוץ לנפש, תאות הבשר והדם. ובהתעורר הרוח הפנימי בשכל ובבינה, ישוב מחטאו. אבל האפיקורוס העובר ביד השכל, "עֲוֹנָהּ בה", עון הנפש בפנימיותה. ועל כן "הכרת תכרת" בעונשים ידועים, כי לא תשוב מדרכה הרעה. שים דברי זה על לבבך, כי הוא מגלה צפונות ותעלומות רבות בספרי הקדש. ובספרי "רוח חן" הארכתי בענינים אלה.5חכמת שלמה, פרשה יב פסקא יז (עמ' 186-190) אבל פה למשל נאמרו הדברים, להבינך שיש דרכים ותעלומות חכמה, שאינן מפורשין לעיני-כל בתורה. והן דרכי ה' שבהן מנהיג עולמו ו"משפטי ה' אמת צדקו יחדו",6תהלים יט, י הנגלים בתורה והנעלמים. אין דבר האחד סותר את השני. רק "הנגלות לנו ולבנינו"7דברים כט, כח משפטים קצובים לכל עובר ועובר. יש נדון כך, ויש כך, והכל בחכמה. ו"הנסתרות ליי' אלהינו",8שם כי הוא בוחן לבב ומבין סבת החטאים והעונות. ואין זה ביד השופט היושב בשער, שאינו יודע משקל כחות נפש ונפש, והנטיות הצפונות וגודל הַהֶשְׁחֵת ואופניו. אבל נמסרו רבים מהם לשרי קדש מלכי ישראל אשר בעם ה', ההולכים בדרכיו ומתבוננים בהם. ונלוה אליהם העזר האלהי בשעור רב, להוציא ציורי מַדָעָם הצחות והטהורות, ולהרחיב בינם ושכלם. ובאמצעותם יבינו כוונות התורה, ואופני צדק משפט ומישרים, ומבינים תכונת נפשות בני אדם, וה' אתם להדריכם במעגלי צדק. והם ישפטו כפי המשפטים האלה כפי דרכי ה'. וכן השופטים שהיו בישראל, כמו עתניאל בן קנז, שמגר בן ענת, ועלי הכהן, ועמהן בית דין הגדול. שהעיד הכתוב שהיה ה' עמהם. ונלוה להם הענין האלהי לשפוט ביכולת מוחלט. וכן בכל דור ודור שהיה בית דין הגדול בירושלים, ועמהם הכהנים והלוים, היה רוח אלהים בתוכם והוציאו לאור משפטים עליונים. ועליהם אמרו בתלמוד (סנהדרין מו, א) "בית דין מכין ועונשין שלא כדין תורה, לא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סיג לתורה. ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת והביאוהו לבית דין וסקלוהו. ומעשה באחד שהטיח באשתו תחת התאנה והביאוהו לבית דין והלקוהו. לא מפני שהדין כך, אלא שהשעה צריכה לכך". כלומר שקרה זה בשעה שרבו מינים בישראל בימי היונים הרשעים, ועברו עבירות בפרהסיא בקלות הדעת, ועמהם תשתנה משפט התורה לדונם בדינים קשים. ומאת ה' למדו כן, כי הוא ב"ה נוהג עולמו במדה זו. והיא דרך התורה בארח נעלם.
12
י״גמזה המין עונש קרח וכל עדתו. ואצלם נאמר (במדבר טז, ל) "וידעתם כי נאצו האנשים האלה את יי'". וכבר בארנו שאין מנאץ, רק מי שהוא מִכַּת הבוזים דבר ה' ה"חכמים בעיניהם". ואע"פי שהיה משה עניו מכל האדם, ראה כי נכון לעשות רושם בחוטאים כאלו והלך בדרך ה'. מזה המין שליחת העדה את פינחס בן אלעזר ועשרה נשיאים עמו אל בני גד ובני ראובן (יהושע כב, יג-יד) להודיעם שיעלו עליהם לצבא בעבור המזבח שבנו. ואף על פי שמדין תורה השוחט בחוץ דינו מסור לשמים, ראו בחכמתם שלא דברה תורה בענין כזה שהי' מרד ומעל בפומבי, וכבוזה דבר ה'. מזה המין עלות בני ישראל לבא על גבעה ובני בנימן כולם (שופטים כ׳:ז׳). בעבור שהיה במעשה ההוא אפקורסות, ודנום כמתקוממים נגד חק התורה.9עיין "מורה נבוכים", ח"ג פרק מ"א וממה שבארנו תקיש על כלל המשפטים הנמסרים למלכים ולבית דין הגדול, שהן ענינים נבדלים באופני ההנהגה מהנהגת שאר העם ושופטיו. והכל בעבור הבדל הנפשות. הלא תראה שכאשר נמשח שאול למלך, אמר לו שמואל (שמואל א י, ו) "וצלחה עליך רוח יי' והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר". ונאמר (י, ט) "והיה כהפנותו שכמו ללכת מעם שמואל ויהפך לו אלהים לב אחר". והוא הרוח הטוב, רוח הקדש רוח נדיבה, שבארנו מקצת ענינים למעלה (חדר ה' חלון ד'). וכן כשנמשח דוד ע"ה למלך נאמר (שמואל א טז, יג) "ותצלח רוח יי' אל דוד מהיום ההוא ומעלה". וכן שלמה ושאר המלכים הטובים, כולם בעלי הנפשות היקרות הראויות למלוכה. וקבעה להם החכמה העליונה ארחות קבועות, מה שיעשו ומה שישתמרו מהן, שכר ופרעון. הכל נפלא מדרך שאר העם מזרע הסגולה. וזה מופת על סגולת נפשותיהם, כי אין רוח הקדש שורה על הנפשות זולתי בהיותן בעלת הציורים הנכבדים בחכמה ובדעת. וכפי משקל הכחות כן משקל הרוח, וכמבואר למעלה (שם). ועל זה אמרה החכמה (משלי ח, טו-טז) "בי מלכים ימלוכו, ורוזנים יחוקקו צדק. בי שרים ישורו ונדיבים כל שופטי ארץ". כמו שבארנו (חדר ב' חלון ג') שהחכמה תחוקק למלכים מנהגי המלוכה, ולרוזנים מנהגי הצדק, לשרים לנדיבים ולשופטים מנהגי השררה הנדיבות והמשפט. והנה בכל דור ודור קבלו הנגידים משפטי התורות ומנהגי המלוכה הרבים, מפי אבותם וחכמיהם שקבלו מרבם, ורבם מרבם עד הלכה למשה מסיני. כי כל זה בכלל ה"חכמה", דבר והפך-הדבר. וכן נאמר (במדבר כז, כג) "ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו". כי צוה משפטי המלוכה והנגידות. ועל כן אמרו קדמונינו ז"ל (מובא ברש"י, במדבר יא, יז. פסקתא דרב כהנא, טז) "דע שטרחנים הן, סרבנים הן, על מנת שתקבל עליך". להורות שלמדו הנהגת הנגיד בעם ה', איך ינהיג עמו. ואיך יצא ויבא לפניהם במלחמה ובשאר עניני העם. וכן לענין המשפטים וכיוצא. ועוד נזכיר הדברים בחדר העשירי בעז"ה, כפי הצריך להשלמת כונתינו:
13