גן נעול, בית ראשון ט׳:ו׳Gan Naul, House I 9:6

א׳והמצווֹת הנוהגת בפני הבית שאינן מחויבות כמו הראשונים. וענין המצוה בהם כשיקרה כך וכך תעשה כך וכך אלו הן. י"ג מצות במשפט טומאה וטהרה שאם קרה לאדם טומאה מן הטומאות האלו שיטמא בם, ואסור לאכול קדש או להכנס למקדש עד שיטהר. ופרטן *טומאת נבלה. *טומאת שמונה שרצים *טומאת אוכלין ומשקין. *טומאת נדה. *טומאת יולדת. *טומאת צרעת איש. *טומאת בגד מנוגעת. *טומאת בתים מנוגעים. *טומאת זב. *טומאת קרי. *טומאת זבה. *טומאת מת. *משפט מי חטאת לטמא ולטהר. ושלשה מהן נוהגים גם בזמן הזה לעניין המשכב. והן נדה זבה ויולדת. *מצות הטבילה. וגם היא נוהגת בזמן הזה לעניין שלשה שאמרנו. *משפט טהרת צרעת. *מצות תגלחת צרוע. *מצות "בדד ישב". ד' מצות בדיני ערכין כשיאמר "ערך דבר זה עלי", ופרטן. *ערכי אדם, *ערכי בהמה* ערך בתים, *ערך שדות. *דיני חרמים, כי יחרים איש מכל אשר לו. *כשיקנה עבד עברי שש שנים יעבוד, ובשביעית יצא לחפשי חנם, ויתר משפטיו. ואין המצוה הזאת מנגדת למִדַת הכילי האומר מדוע אשלחנו חפשי, ואבדתי שכר עבודה שנתתי לו? כי מתחלה לא קנהו רק עד שנת השבע. ולא פרע לו יותר. וכדרך שאמרנו אצל חזרת שדות ביובל. ואם העבד איש יקר ויודע במלאכות יקרות, וקנהו האדון במחיר הרבה יותר מכדי המגיע לשש שנים שכר עבודה. כי אמר בלבו היטב איטב עמו ויאהבני ולא יצא מעמי עד שנת היובל. וכמו שאמרה תורה (שמות כא, ה-ו) "ואם אמר יאמר העבד אהבתי וגו' ועבדו לעולם". וכשכלו שש שניו לא אבה העבד להיות עמו עוד, ויקרה שיקשה בעיני האדון לשלחו ולאבד ממונו, לכן נשמרה התורה במליצתה ואמרה (דברים טו, יח) "לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים וברכך יי'". וכדרך שבארנו אצל מצות הלואה וצדקה ודומיהן. *ליעד אמה עבריה. ומצוה זו תכבד לפעמים על בעלי כחות ידועות. וכמו שאמרנו אצל מצות יבום. ולכן באה *מצות וְהֶפְדָהּ, אם לא יעדה. והפדיון שתצא חפשי בשש שנים או לפני זה אם תרצה, אבל יגרע מן המעות שנתן בעבודתה כמספר השנים שקדמה לצאת. ואין בזה חסרון כיס. *מצות הענק תעניק. וההענקה כפי עושר האדון, מעט מכל אשר לו. שכן נאמר (דברים טו, יד) "הענק תעניק לו מצאנך ומגרנך וגו' אשר ברכך יי' אלהיך". וקבלנו כמה נותן לו מכל מין ומין, והוא דבר מועט לפי עושר האדם. ובכל זאת הוסיפה התורה ואמרה (טו, טו) "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך יי' אלהיך, על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום". כלומר אם התגברה בך מידת הכילות עד מאד ויקשה בעיניך להיטיב עם העבד גם בדבר המועט הזה. אני מצוך שתכריח עצמך לעשותו בעבור יראתי, ורק תזכור שהיית עבד במצרים ופדיתיך, ונתתי לך ארץ הכרמל לשבוע מטובה ומפריה. ויספיק הזכרון הזה, שתתן לעבדך היוצא מאתך, מעט מן הטוב שנתתי לך. וכאלו יוצר הנפשות ב"ה מעיד על עמו המאמינים בו ובנפלאותיו שעשה עמהם, שיש ביכלת כולם לעשות המצוה הזאת מבלי התנגדות היצר הנוטה אל הרע. *מצות "לעולם בהם תעבודו".
1
ב׳*כשיקרה שיחטא האדם באחת מן העברות, צונו להביא קרבנות ידועות לכפר עלינו. והנה בדבר מועט כזה יֵרָצֶה לפני ה' ונסלח לו מחטאתו. וכן על טומאות ידועות המסובבות בעבור עונות שקדמו. והן ח' מצות. *חטאת קבועה. *קרבן עולה ויורד. *קרבן אשם תלוי. *אשם ודאי. *קרבן יולדת. *קרבן זב. *קרבן זבה. *קרבן מצורע. *מצות התמורה, כשימיר אדם בעבירה קדש בחולין או חולין בקדש, תהיה גם תמורתו קדש. *מצוה לשלם חומש מי שמעל מן הקדש. *ומי שהיה טמא או בדרך רחוקה בחדש הראשון, צוה שיעשה פסח שני. *וצוה לאכול בשר פסח שני. *ואם ינדור או ינדוב אדם קרבן, או יתחייב קרבן על חטא, צונו שיקריבם ברגל ראשון הבא. *ואם ידור האדם בנזירות, צונו שיגדל שער ראשו. *מצות תגלחת שער נזיר. *ומצות יפת תאר אם יקחנה במלחמה. וכל המצווֹת האלו הם מ"ג. והתבונן שאין גם בהם אחד הסותר לדרך הדעת, או שהוא עמל גדול ומעמס לנפשות, ולא אבדת קנינים הרבה, רק דבר מועט שאין לחוש עליו כלל. גם אין בהם דבר המנגד לדרכי הכחות הנטועים בנפש:
2