גן נעול, בית שני א׳:ו׳Gan Naul, House II 1:6
א׳הכלל הי"ז: חֻקוֹת החכמה סותרת לטבע לב האדם, כי מטבע לב האדם לצייר ציורי כחותיו להפך ממה שתחוקק החכמה לציירם, וכדברי הכתוב (בראשית ח, כא) "כי יצר לב האדם רע מנעריו", כלומר מִטִבְעוֹ לצייר רע. והענין מפורסם מאד, כי הלב בטבעו נוטה להתגאות, להתאות ולחמוד, ליקום וליטור, לאסוף ולכנוס, וכיוצא באלו הפחיתויות, וימאס בצדק ובכשרון מעשים ובכל הדרכים היקרים שחקקה החכמה לעשותן. והנה הכחות לרעה יצטיירו מאליהן בלב, מבלי שיצטרך האדם ללמדם ולטרוח ולעמול לציירם, לפי שהלב מטבעו מציירם מאליו, וכמו שבארנו שם (חדר ד' חלון ה').
1
ב׳הכלל הי"ח: הכחות היקרות שאין כדמותן בנפשות שאר בעלי החיים, כמו כח החכמה כח הבינה וכח השכל יתעוררו גם הם בטבע, אבל לא מעצמן, כי אם באמצעות הכחות האחרות המצטיירות לרעה, והם יעירו אלו הכחות היקרות להשלים חפצם ע"י המצאותם ותחבולותם, וכמו שבארנו (שם שם).
2
ג׳הכלל הי"ט: הנפש עצמה טובה במאד מאד, וכל הכחות הנטועות בה טובים בעצם, ולא הוטבעו בה רק לתשמישי החכמה, וכמו שאמרנו בכלל החמישי שכל הכחות הנפשיות הם נושאי החכמה, וכל פעולה של חכמה תשען על אחת מהן. ועל דרך כלל תדע, שאפילו הכחות המתוארות "תועבות" בכתבי הקדש, גם הם נטועות בה לטובה ולתשמישי חכמה, כשבעליהן ינהגו בם בחכמה ולא תארום "תועבות" רק בעבור שהלב מציירם לרעה, וכמו שבארנו (שם חלון ו' ז' ח' ט').
3
ד׳הכלל הכ': זאת תורת האדם, ובעבור כן נברא תחת השמש, לזכות עצמו ולהרגיל לבו שיצייר כחותיו כפי החכמה, ולהמשיל הציורים הטובים בלבו, ושינהג כפיהן כל אורחותיו, כי החכמה מחוקקת חֻקוֹתיה על כלל הכחות הרבות והפוכי הכחות הנטועים בנפש. היא תצוה להגביר הכחות הנעלמות בנפש ולציירם בלב, עד שיוכל לנהוג כפיהן. היא תצוה ותחוקק מתי ינהג בכח זה ומתי ינהג בכח ההפוך ממנו, וכדרך שבארנו בכלל השביעי. וכן תגביל גבולים לכחות הנפשיות שאינן מגבלות בטבע, וכמו שבארנו בכלל השמיני. וכשישתמש אדם בכח ידוע, תשים החכמה קצב ומשקל עד איזו גבול יתירנו להשתמש בו, לא יעדף ולא יחסר, וכמו שבארנו שם (חדר ג' חלון ז').
4