גן נעול, בית שני י׳:י״גGan Naul, House II 10:13
א׳(משלי ג, כג) "אז תלך לבטח דרכך, ורגלך לא תגוף". פירוש, אחר שהזכיר הסגולות הנפשיות שזוכה להן החכם, והם החיים והחן הכוללים הסגולות הפנימיות, שָׁב להזכיר ג"כ ההבדלים שבין ה"חכם בעיניו" והנשען על בינתו, ובין הירא את ה' והולך בחכמה בענינים שהן תחת השמש. והם דומים לשתי הסגולות הנפשיות שזכר. שכמו שאי אפשר להכחישם שהם מבדילים בין הנלוזים ובין החכמים, כן ההבדלים האחרים שיזכיר בדברים שהן תחת השמש, גם הם לא יכחישום מי שיש בו צורת האדם. ועל כן לא הזכיר מענין העושר והנחלה והאשה והבנים וכיוצא, כי אנו רואין שיש רשעים שמגיע אליהן כמעשה הצדיקים, וכן להיפך. ואם היה אומר שעושר הרשעים וכבודם והצלחתם אינה נחשבת למאומה לפי שאחריתם לקלון. וצרות הצדיקים כאין נגד שכרם, כל זה תלוי באמונת הלב. והמלך ע"ה רוצה לבאר ההבדלים המושגים לבינת האדם, שנבדלים בהם החכמים והכסילים הבדלים עצמיים, כמו חיי הנפש וחן הגרגרות1שהתפילות שהם מבטאים בגרגרותיהם מתקבלות אצל רבון העולמים, כמו שכתב רבינו לעיל שלא יגיעו לרשעים לעולם. ולכן כשמדבר בטובת העולם הזה, הזכיר ג"כ ענינים שאינן מגיעין לרשעים כלל, גם אם יעשירו ויצליחו ויהיו "חכמים בעיניהם ונבונים נגד פניהם". האחד, "אז תלך לבטח דרכך". כלומר גם אם יהיה הנלוז בעל בינה ושכל בטבע ואמיץ לבו בגבורים ועשיר ונכבד, אעפ"י שמבטיח נפשו על שקר כי תעמודנה לו שכלו ובינתו ושאר סגולותיו, הנה יודה שבכל דרך שילך יפחד לבו מילדי יום, פן תקראנה לו מהמון התמורות ההוות תמיד. ומי יוכל לדעת מה ילד יום? והנה לא ינצל מפחד הלב ומן הדאגה. וכן בלכתו בדרך ונושא עיניו להביט למרחוק, במה ינצל מן האבן ומן הקוץ שהוא דורך עליו בלי-ראות וינגף ברגליו. וכל זה דוגמא ומשל ללמד לבני אדם שאין שכלם ובינתם וערמתם מספיקים להצילם מן הדאגות ומן הסכנות הטבעיות. כי כאשר יביטו על ענין אחד, בעת ההיא ישכחו בענין אחר ויסתכנו בו. כמשל נגיפת הרגל, אעפ"י שיש עינים בראש האדם, הוא נוגף רגלו באבן שהוא נגד עיניו. לפי שלפעמים צריך להביט להלאה או לצדדין, ונעלם בעת ההיא ממחשבתו אם יש אבן לפני רגלו. וכן בכל דבר. וכמו שאברר בספר "מעין גנים" בעז"ה שאין לבינת האדם ולשכלו מבוא בטובות וברעות העולם הזה. ולא מצינו בכתבי הקדש שהונח לשון "בינה" על עניניהן, וכן אמר (משלי כ, כד) "מיי' מצעדי גבר, ואדם מה יבין דרכו?", למדנו שאין האדם יוכל להבין דרכו. אבל ידאג תמיד פן יקרנו רע על דרכו. ומה' לבדו מצעדי גבר. וכן דומה לזה מליצת הכתוב שאנו מפרשין עתה שהודיע כי נוצֵר תושיה ומזמה ילך לבטח דרכו. כי הוא בוטח בה', ויש בנפשו עוז ושמחת ישועות השם. ואעפ"י שאינו מבין דרכו, יודע כי השם משגיח עליו. כדרך שבארנו בבית הראשון (חדר ה' חלון ד') בפירוש (תהלים נא, יד) "השיבה לי ששון ישעך". כי השגחת השם דבקה באנשי תושיה, והם מוצאים הבטחון בלבם, וכמו שבארנו שם. וכן כשיביט אל צד אחר, לא יגוף רגלו בלי דעת. כי לא ינום ולא יישן שומר2הוא הקב"ה החכמים והטובים בלבותם:
1
ב׳(משלי ג, כד) "אם תשכב לא תפחד, ושכבת וערבה שנתך". פירוש, מאמר זה מוסף על הראשון. גם אם יתעקש אדם לומר שהערום והפקח לא ישכחו דבר ממחשבתם, והם מסתכלים על כל מקרה ומקרה להנצל מהן. הנה מה יעשו בלכתם לישן על מיטתם? האם תאמר לא יפחד (לבד) [לבו] ולא יחרד בטבע, פן גנבים יבואו או שודדי לילה וכיוצא? והרי הם עולים אל מטתם בפחד הלב. ואין דרך לומר שבינתם תצילם. כי בעת השינה דומה האדם לפגר מת, ואין כח בינתו בידו ואינו יודע עד-מה. וכן בעת שינתם מי יגן עליהם מן הרעה, כשיבואו גנבים ושודדי לילה? ויקיץ בחרדה ובבהלה. או יסתכן בעת השינה במקרי הגוף או יבהלוהו רעיוניו וְיֵחָת3ענין פחד ואימה (ירמיה י, ב; וכן יז, יח) מחלומות ומחזיונות. כל אלה הדברים לא יוכל האדם להמלט מהן בשכלו ובבינתו ובעשרו. כי הם באים עליו בעת שלבו בל עמו שהוא עת השינה. והבטיח ברוח הקדש שמכל אלה לא יירא נוצֵר תושיה ומזמה. אם ילך לשכב לא יפחד, ובשכבו יערב עליו שנתו ויקיץ מתוך ערבות. כדרך שאמר הנביא כשראה בחלומו הנחמות והטובות העתידות לבוא על ישראל (ירמיה לא, כו) "על זאת הקיצותי ואראה, ושנתי ערבה לי". וכן כל מתענג על ה' במזמת הדעת, גם שנתו תערב. וכנגד כל זה אמרה התורה ברמז (דברים ו, ו) "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". ללמד כי אור התורה ומזימותיה מגין על האדם תמיד, ולא יקרוהו רעות. ודבר על הסדר: "בשבתך ביתך", וכנגד זה אמר שלמה "והיו חיים לנפשך וחן לגרגרותיך". כי בהיותו יושב בביתו ובעירו בין אחיו ורֵעָיו, והוא נוצֵר תושיה ומזמה, ומדבר בדברי תורה, ירבה חיים לנפשו וחן לגרגרותיו כשישמעו דבריו. כדרך ששנינו (אבות, ב משנה ז) "מרבה תורה מרבה חיים, מרבה ישיבה מרבה חכמה". ובפירוש אבות פרשתיו יפה.4יין לבנון, מהד' תשס"ג עמ' 139-140 "ובלכתך בדרך", וכנגדו אמר שלמה "אז תלך לבטח דרכך ורגלך לא תגוף", ועל דרך שפרשנוהו. אח"כ אמר "ובשכבך". כלומר בעת לכתך לישן או בזמן שכבך. וכנגדו אמר שלמה "אם תשכב לא תפחד". ואח"כ אמר "ובקומך", שהוא אחר השינה. וכנגדו אמר שלמה "ושכבת וערבה שנתך". כלומר אחר ששכבת ותיקץ וערבה לך שנתך. הָבֵן כי "נמרצו אמרי יושר":5איוב ו, כה
2