גן נעול, בית שני י׳:ב׳Gan Naul, House II 10:2

א׳(משלי ג, א) "בני, תורתי אל תשכח ומצותי יצור לבך". פירוש אחר שהודיע בפרשיות ראשונות פרעון הכסילים והאוילים בוזי חכמה, ושכר הצדיקים המקשיבים אזן לחכמה, ומבקשים אותה ככסף וכמטמונים, שבאחריתם יזכו לרוח חכמה ויהיו חכמי-לב, ושתגן עליהם מזמת החכמה ותצילם מאש זרה ומאיש מדבר תהפוכות, וכמו שבארנו במקומות שונים מחדר התשיעי, החל עתה לפרש דבריו. ואמר, בני אתה יצרתיך לי, נא תורתי אל תשכח, ומצותי יצור לבך. והנה ה"תורות" כוללים כל הענינים שאין בהן מעשה לאדם, כמו הספורים היקרים מעשה בראשית ומתן תורה וכיוצא. וכן הדינים וההלכות שילמדם האדם שאין לו בהם משפט המעשה. כמו תורת הכהנים ומשפט המלכים ומשפטי ריבות וכיוצא. שאעפ"י (שאיננו) [שאין הלומד] כהן, מלך או שופט, הנה התלמוד עוזר להצלחה. וכמו שאמר (שם ב, יא) "מזמה תשמור עליך תבונה תנצרכה". ולפי שמדבר על ענינים שאין בהן מעשה ואינו צריך להתגבר בעבור אלה על יצר הלב, אמר לבד "אל תשכח". כי הדברים שהן קלי הערך בעיני האדם ישכחם מהר, אבל הדברים היקרים והנפלאים בעיניו, יזכרם תמיד לפי שעושים רושם בכח השומר. וצוה שכל כך יהיו דברי התורה יקרים ונפלאים בעיניו יותר מכל חפציו עד שלא ישכחם. וכדרך (תהלים קיט, קכט) "פלאות עדותיך על כן נצרתם נפשי". וכמו ששנינו (אבות, ג משנה ח) "כל השוכח דבר אחד ממשנתו חייב מיתה. יכול אפילו תקפה עליו משנתו? ת"ל 'ופן יסורו מלבבך'. הא אינו מתחייב עד שישב ויסירם מלבו". ובפירושנו למסכת אבות¹יין לבנון, מהד' תשס"ג עמ' 202-204 פרשנוה. ופה לפרש המליצות באתי. ואמר עוד "ומצותי יצור לבך". ומלת "לב" בארנוהו פעמים רבות שהוא על כח הממשלה שבנפש. ולכן הזכירו שהאדם חייב לנצור המצווֹת בלבו, ולגזור על כל כחותיו שיפעלו כפי המצווֹת הללו. ושיזהרו מֵעֲבוֹר על המצווֹת:

ב׳(משלי ג, ב) "כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך". פירוש, אל תחשוב שיש בתורותיו ובמצותיו דבר המקצר ימים והגורם חיי צער, וביותר בעבור מלחמת יצר-הלב הקשה שאתה צריך להתגבר עליו; ותאמר שעל ידי כן יאבדו שנותיך וירגז לבבך כל הימים אשר אתה חי. כי נהפוך הוא. התורות והמצווֹת יוסיפו לך ארך ימים ושנות חיים. כמו שכתוב בתורה (דברים לב, מז) "כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים". וארך ימים הוא בעולם הזה גם לעולם הבא. וכמו שאמרו (שם ח, טז) "ולמען יאריכון ימיך". (קידושין לט, ב) "לעולם שכולו ארוך". "ושנות חיים" הם שנים של חיים טובים וקורת רוח ושמחה (יומא עא, א). ומליצת "אורך" נופל על ימים לא על שנים. כי "ימים" בלשון עברי על הזמנים. כמו (ויקרא כה, נ) "כימי שכיר". (דברים יא, כא) "כימי השמים על הארץ". ויש זמן ארוך, ויש זמן קצר. והבטיח שיחיינו השם ב"ה זמנים ארוכים. ולא יפול מליצה זו על "שנים". כי מלת "שנה" על שוב השמש להקיף הגלגל מנקודה שכלתה בה מַהֲלְכָהּ. וכל השנים שווים שס"ה יום ואיזו שעות. ולא יתכן לומר אורך וקוצר על השנים. אבל הבטיחוֹ שתהיינה כל שנותיו שנות חיים, כי תקופת השמש המחברת השנה, מולידה בתקופותיה תחלואים לַגְוִיוֹת, קור וחום, קיץ וחורף, ושנוי עתים. כידוע לבעלי חכמת הטבע (עיין ספורנו על בראשית ח, כב; וכן י, כה). וכענין (תהלים קא, ו) "יומם השמש לא יככה" וגו'. ובהשגחת השם ב"ה על יְרֵאָיו ינצלו מכל אלה, ויחיו בטובה ובשמחה. ומלת "שלום" כולל ההצלחה האחרונה שיגיע האדם אליה. וכמו שאמרו ז"ל (סוף מסכת עוקצין) "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום". ולכן כל הברכות חותמים בשלום כמו (במדבר ו, כו) "וישם לך שלום". ותחת כי אמרת שיהיו חייך חיי צער במלחמה אשר אתה נלחם עם יִצְרְךָ הקשה, הנני מבטיחך שתהיה בשלום. כי אם תלך אחרי שרירות לבבך ותשמע לעצת יצרך, כל היום לבך דוי. כי הכחות המתנשאות בטבעיהן, כל אחד מתנשא על דרך אחר, (תהלים קכ, ז) "והמה למלחמה". גם אם תעשה כתאותיך לא תשקוט נהמת לבך, לפי שאין גבול לכחות נפש האדם בטבעיהן, וכדברי הכלל השמיני. וע"י כן תהיה בעמל פנימי ובצער מתמיד. ואם תירא את ה' ותשמור מצותיו אעפ"י שבראשיתך יכבד עליך להתגבר על יצרך, הנה כשתעשה את שלך, יגמור ה' בעדך ויעזרך ממרומים. וכדברי הכלל הכ"ז, וְיִּשָׁמְעוּ כל הכחות הפנימיות לעצת החכמה ואז יהיה שלום והשקט בנפשך. וזהו מעלת "חכם הלב" השמח בחכמה. ואמר "יוסיפו לך". לפי שגם כל העמים נצטוו על מצות ידועות כפי ארחות החכמה, ואלה הם שבע מצות בני נח, והן נטועות בשקול הדעת וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ח' חלון ו'). ואם ישמרו המצווֹת הללו ביראת ה', הנה שכרם אתם. וכמו שאמרו (סנהדרין, תוספתא, פרק יג) "חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא". אבל לא ידמו למי ששומר מצות ה' ותורותיו שנצטוו בהן ישראל, הנפלאים כולם משקול דעת האדם ונשגבים מארחות הטבע הנהוג. והשומרים, משכורתם [היא] למעלה מן הטבע הפלא ופלא. וכמו שבארנו שם. ולכן אמר "יוסיפו לך":