גן נעול, בית שני י״ג:ב׳Gan Naul, House II 13:2
א׳כלל ראשון. שם התואר שנמצא משרש זה הוא בקל "חכם". ונבדל משם התואר הנמצא משרש "בִּין", ומשרש "יכח", ומשרש "שכל" וכיוצא. כי הם בבנין הכבד הנוסף. כמו מבין, מוכיח, משכיל. וכן בניני השרש הזה, כשאינם נעתקים לאדם אחר, עומדים בקל כמו "חכם, חכמת". ובארנוהו כולם בחדרי הבית הזה. והם נבדלים מבניני שרשי בין, יכח, משכיל, וכיוצא. שהם נבנים בבנין הכבד הנוסף גם כשאינם נעתקים לאדם. כמו (דניאל א, יז) "ודניאל הבין בכל חזון". (דברים לב, כט) "לוא חכמו ישכילו זאת". וטעם הנחת אלו בבנין הכבד הנוסף, לא אוכל לבאר פה. כי הקדמות רבות תקדמנה טרם שיתבארו. והם כתובות בספר "מעין גנים". כי בו יתבארו השרשים הנזכרים, וכן כל שרש ושרש יתבאר במקומו בעז"ה.
1
ב׳ופה אבאר טעם הנחת תאר "חכם" ובניניו בבנין הקל. והנני אומר שהוא מהפעלים היוצאים, והוא נשען על מה שבארנו בכלל הי"ב, שהנחת תאר זה על הנוהג במנהגיו כפי החכמה וכן הנחת כל בניניו על ההנהגה בחכמה. ולכן השרש הזה דומה לשרש "אכל, למד, נחל, עבד", שהם מהפועלים היוצאים. כי על כל אחד מהן תוכל לשאל שאלת מה. מה אכל? מה למד? מה נחל? מה עבד? ותהיה התשובה אכל לחם, למד ספר זה, נחל נחלה פלונית, עבד העבודה הזאת. וכן תשאל בשרש חכם. מה חכם? כלומר באיזו מנהג חכמה נהג? אם בחכמת המנהגים? אם בחכמת המדידה? אם בחכמת מלאכת מעשה יד? וכיוצא. וכן במנהגים עצמם כשנאמר פלוני חכם היום, או חכמת. ולשאול באיזה ענין נהג בחכמה? אם למד בתורה? או ישב לשפוט את העם? או השכיל אל דל? וכיוצא באלה. ותהיה התשובה חכם בתורה. או חכם במעשה הצדקה, חכם במדידה וכיוצא. ואולם הוא בנוי תמיד בקל כשאינו יוצא לזולתו מבני אדם. הוא נשען ג"כ על מה שבארנו למעלה, שכל מה שהוא בסוג החכמה, צריך להאסף (מחוץ) [מבחוץ] אל כח החכמה שבנפש. כי אין דעת החכמה נטועה בנפש האדם, ולא ימצאנה בכח השכל והבינה הנטועים בו. גם אם ירכיב הרכבות ויחקור חקירות ויבנה בנינים בשכל ובבינה, לא ימצא חֻקֵי החכמה. כי כל חֻקוֹתיה קבועים וחקוקים מאדון הכל ית'. ואין שום לשון חכמה נופל באמת על ההתחכמות וההתבוננות. כל המוסיף גורע, וכל המְשַׁנֶה ידו על התחתונה. אך היא נאספת בכח החכמה. ולפי שלא יורה התואר והבנינים על ההרכבות הפנימיים, זולתי על המעשה כפי החכמה, לכן צריך שיהיה הנחתו בבנין הקל שאינו יוצא בנפש האדם עצמו. ושמור הכלל הנפלא הזה! והוא שכל דבר הנפעל מן האדם ואין השלמתו צריך לחקירות שכל האדם ולהמצאותיו והרכבותיו כשאינו יוצא לזולתו מבני אדם, הוא תמיד בנוי בבנין הקל. וממין זה הוא שרש "חכם". ואין כן תאר מבין ומשכיל ובניניהן, שהן יוצאים בנפש עצמה. כמו שיתבאר בעז"ה בספר "מעין גנים". וגם בזה דומה שרש "חכם" לשרשי "אכל למד עבד", כי כמו שבכח האכילה הנטוע בנפש אני אוכל, ובלא הלמידה הנטועה בה אני פועל הלמוד, ובכח האומץ הנטועה בה אני עושה העבודה; כן בכח החכמה וכח הממשלה הנטועים בה, תאסף החכמה, ואפעל מעשים בחכמה ואנהג בחכמה.
2
ג׳ואולם כבר בארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון א') שאי אפשר להניח תאר "חכם" על כח החכמה הנטוע בנפש. וכן הבנינים. כי אחר שכח החכמה נטוע בכל הנפשות הנה היה לתאר כל בני אדם בשם חכמים. אך תשאל על מה לא יוצא התואר הזה ובניניו על מאסף החכמה שבנפש כשבאה אל כח השומר ואע"פ שאינו נוהג בחכמה? ויהיה תאר "חכם" נופל על מי שלמד חֻקֵי החכמה והוא יודע אותם. וכן "חכמת וחכמתי" על האסיפה והשמירה. הטעם, לפי שלא המדרש עיקר אלא המעשה (אבות, א). וְהֶמְשֵׁל ציור החכמה בנפש שיעשה הכל בחכמה. וזולת זה אין טוב באסיפת החכמה, וכדרך שאמר (ירמיה ח, ח) "איכה תאמרו חכמים אנחנו?" וגו' ובארנוהו למעלה (חדר י' חלון י"ב). לכן מחוקק הלשון ית', גזר שיהיה הנחת התאר וכל בניניו על הנוהגים כפי החכמה. לא על בעלי החכמה. והוא דומה לתאר "צדיק" ובניניו שלא הונחו על יודעי הצדק, אלא על פועלי הצדק. כי אין טוב בדעת מעשה הצדק, אם ירשיע בדרכיו ובמעשיו. כמו כן תאר "חכם" ובניניו. וכבר רמזנו על זה בבית הראשון (חדר א' חלון ב'). גם הבאנו בבית זה כל הכתובים שבהם זכר התואר ובניניו, ובארנום כולם היטיב על הנוהגים כן, ומהם יתבאר לך כי דברינו נכוחים וישרים. כי כל פסוק ופסוק עֵד ומופת נאמן על זה.
3
ד׳ומליצה אחרת יש למדברים ברוח הקודש, כשידברו מבעלי החכמה ומלמוד החכמה. כי לא יזכירו עמהן לא התאר ולא הבנין. אבל יסמכו להם בנין למד, שמע, קנה, או אלף, שהן מורים על אסיפת החכמה מרב ולא על ההנהגה. כמו (משלי ל, ג) "ולא למדתי חכמה". לא אמר "ולא חכמתי", כי אז היה הודאתו שלא נהג בחכמה. וזה לא יתכן, כי שלמה היה נוהג מאד בחכמה, שנאמר (מל"א ה, יא) "ויחכם מכל האדם" ומבואר למעלה. אבל אמר "לא למדתי חכמתי" מרב כמו שאר בני אדם אלא ברוח אלהים שנחה עלי, והצטיירו בלבי דרכי החכמה פתאום. ונלוה אלי רוח בינה ממרום, ובינותי בחכמת התורה וידעתי החכמה והנהגתו בה. (משלי כד, יד) "דְעֵה חכמה לנפשך". לא אמר "חֲכַם חכמה לנפשך". כי מלת "חכם" על ההנהגה, והכתוב מדבר מן הציור הפנימי שיהיה חזק כמו המושכלות הראשונות שהן בטבע הדעת כמבואר למעלה (חדר ט' חלון י"ג). וכן (משלי ד, ה) "קְנֵה חכמה". לא אמר "חֲכַם חכמה" כי הוא מורה על ההנהגה. והכתוב דִבֶּר שבכח החכמה הנטועה בנפש יקנה ויאסוף למודי החכמה, לא דברי אולת ותחבולות רעות. וגם זה בארנו (שם חלון ד'). וכן (איוב לג, לג) "הֲחַרֵשׁ ואאלפך חכמה". לא אמר "הֲחַרֵשׁ ואחכימך" כי אז היה מורה שילמדהו להתנהג בחכמה, ואין זה מענין דרושם. כי הם דברו על הנהגת השם ב"ה את עולמו בחכמה, שעל כיוצא בזה לא יפול לשון הנהגה לאדם, כמבואר בבית הראשון (חדר ב' חלון י"א). אבל אמר "ואאלפך", שילמדהו למודי חכמה וידיעות בענין זה. וכן (משלי יט, כ) "שמע עצה וקבל מוסר, למען תחכם באחריתך". והנה העצה היא החכמה כמבואר למעלה (חדר ד' חלון ג') וכן המוסר. ועליהן צוה שישמעם ויקבלם מפי חכמים, ואז יחכם באחריתו. כלומר יהיה נוהג בדרכי החכמה. וכבר אמרנו שהפסוק הזה בנין אב לכל מה שדרשנו וחקרנו על הנחת השרש הזה. ולכן לא ישרו דברי ראב"ע זצ"ל שאמר בפסוק (קהלת ב, יט) "שעמלתי ושחכמתי". כי "חכמתי מהפעלים העומדים. פירוש שעמלתי בחכמה" ע"כ. גלה דעתו כי מלת חכמתי על ההתחכמות הפנימי, וכדעת רבינו משה [רמב"ם] ז"ל, וזולתו מן המפרשים שהבאנו דבריהם בבית הראשון (חדר א'). ומלבד מה שהשיבונו על דבריהם, הנני תמה על החכם הזה איך חשב לפרש כן, והכתוב אומר "ושחכמתי". והאמת כי "חכמתי" מהפעלים היוצאים ככל חביריו, והנחתו על מפעלותיו כפי החכמה. ומלת "שעמלתי" על עמל המלאכות, כמו המשאות והסבל והמסעות הצריכים במעשה הבנינים והנטיעות. ומלת "שחכמתי" על מעשה תכונות הבנינים והגנות שהיו נערכות כפי חכמת מלאכת מעשה והלמודיות, וכמו שבארנו למעלה (חדר ו' חלון ה'). זהו מה שרצינו לבאר בקצרה. וְהָבֵן הכלל הזה וחקרהו היטב, כי עוד יתבאר ברחבה בדברינו על שרשי "בין, שכל, יכח, אמן" וכיוצא בהם בעז"ה. כתר לי זעיר (איוב לו, ב). כי לא בחרתי להאריך בדברים נוספים המבלבלים לב הקורא:
4