גן נעול, בית שני ב׳:י׳Gan Naul, House II 2:10
א׳[הושע יד, י] "מי חָכָם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה'". פירוש חכם שאסף לנפשו חֻקֵי החכמה ונוהג בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. כי הנביא הזכיר בדבריו ובתוכחותיו דרכים עליונים אלהיים, שהוא ב"ה נוהג בהן את בריותיו וביותר את ישראל. ולפי שכל אלו דרכים כפי החכמה, הנה מי שהוא חכם וציורי החכמה מושלים בלבו, יבין בבינתו מפעולותיו יתברך טוב לטובים ורע לרעים, ולא ישתומם על התמורות הרבות שרואה בעיניו, בהבינו שהכל כפי אורחות החכמה, וכמו שכתבנו בבית הראשון (חדר ח' חלון ה'). והנה הודענו שם (חדר ה' חלון ה') שֶׁבְּהִסָתֵר ציורי החכמה מן הלב, לא יוכל להשכיל שֵׂכֶל טוב באותו הדרך, ולא יבין סודות מליצות התורה והחכמים שדברו עליהן. וכמו כן לא יבין סוד הנהגתו יתברך באותו הדרך, לפי שהוכן על ענין הנסתר מלבו. ובספר "מעין גנים" יתבאר בעזרת השם שכל השגה בספר ובמליצה, וכן כל ההשגות שאנו משיגין בדרכי זולתינו ועל מה הטבעו יסודות דרכיהן, נופל עליו לשון "בינה", כמו (משלי א, ח) "להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם". ועל ההצעות הללו סובבים דברי הכתוב באמרו "מי חכם ויבן אלה", כלומר מי האיש החכם שציורי החכמה נודעים למראה עין לבו, הוא יבין אלה הדרכים שאמרתי שנוהג בהן השם ברוך הוא. ומי האיש הנבון שמעלתו גדול ממעלת החכם, וכמו שבארנו בספר "מעין גנים", הוא ידעם. ופירש דבריו מה ידע ומה יבין? ואמר "כי ישרים דרכי ה'", הוא יבין מלבו שכל דרכי ה' ישרים, וכולם בחכמה. וכמו שאמרה התורה (דברים ל, כד) "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. אֵל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא", וכמבואר בבית הראשון (חדר ב' חלון ו'). טוב ורע הכל לעמת משפט החכמה העליונה, "וצדיקים ילכו בם", מי שהוא צדיק ילך בדרכי ה' וטוב לו, לפי שהוא משתמש בכל דרכיו בחכמה. על דרך משל בכח הענוה והרחמים ישתמש נגד הטובים, ובכח הגאה והגאון ישתמש נגד הזדים, וכיוצא בזה כל הדרכים, וכמו שבארנו בכלל הג'. ולהיפך אנשים "פושעים יכשלו בם", לפי שהם משתמשים בדרכיהם להיפך ממה שחקקה החכמה, ולכן יכשלו ברעה. על דרך משל שירחמו על הרשעים, ויגבה לבבם על הצדיקים ואנשי השם, וכן בכל דבר. והנה בכל דרך ודרך יכשלו, בעבור שעוברים על חֻקֵי החכמה וסָרים מדרכי ה' שהם בחכמה, וכדרך הסכלים שאמרו (יחזקאל יח, כח) "לא יתכן דרכי יי'". והשם ב"ה אמר (שם יח, ל) "איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל". והבן.
1
ב׳[ירמיה ט, יא] "מי האיש הֶחָכָם ויבן את זאת, ואשר דִּבֶּר פי יי' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ". פירוש האיש החכם, שציורי החכמה מושלים בלבו ונוהג בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. וענין המקרא הזה דומה בפרושו למקרא (הושע יד, י) "מי חכם ויבן אלה" שבארנו בחלון זה. כי החכם בעבור חכמתו יבין בבינתו טעם דרך השם ב"ה, ויתברר לו על מה אבדה הארץ. וכן "אשר דבר פי יי' אליו" והוא הנביא, הוא יוסף דעת ויגידה. ומלת "הגדה" נופל על הרחבת הדבר ופירושו, כי הנביא יודע פרטי הדברים ויוכל לספר מלאכות ה'. אבל הכסילים והרשעים לא ידעו ולא יבינו טעם הדבר, בעבור שדרכי לבם הפוכות מדרכי ה' שהן בחכמה. וכמו שמצינו שאחר החרבן אמרו הפושעים אל הנביא (שם מד, יח) "ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו". כך הוא פשוטו של מקרא. אבל רבותינו ז"ל (בבא מציעא פה, א) הבינו שהמליצה הזאת בדרך שאלה, ואמרו "דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פרשוה, עד שבא הקדוש ברוך הוא בעצמו ופרשה. על מה אבדה הארץ? ויאמר יי' על עזבם את תורתי וגו', לפי שלא ברכו בתורה תחלה". ולדבריהם ז"ל יתפרש כך. מי האיש החכם הידוע המופלא שבחכמים, אעפ"י שמבין הרבה בסוד דרכי ה' וכמו שאמרנו למעלה, האם יוכל להבין סוד אבדת הארץ? ואפילו הנביא שדבר אליו פי ה', לולי שגלה לו השם ברוך הוא סוד הדבר, לא היה בכחו להגיד יסוד סבת האבדן הזה. ולכן הוצרך השם ברוך הוא להודיע לנביאיו שיסוד כל הרעה היא שלא ברכו בתורה תחלה. ודבר צח יש בדבריהם ז"ל. ואם בתחלת המחשבה מאמרם מתמיה, כי יודעים כל העם שנחרבה הארץ לפי שעברו על כל התורה כולה, גם על החמורות, עבודת כוכבים, גילוי עריות ושפיכות דמים, וכמו שמפורש במקומות רבים מספרי הנביאים, ומדוע לא יבינה החכם והנביא? ואיך לא יהיה בפיהם מענה להודיע? ומה שהודיע הקדוש ב"ה לפי שלא ברכו בתורה הוא דבר קשה. היעלה על דעתך שבעבור כן אבדה הארץ? ואולם כונתם ז"ל ללמדנו שנשאל לחכמים ולנביאים איך נהיה הדבר הזה, שעברו ישראל על התועבות הגדולות שהן נגד שקול דעת האדם, ואיה חכמתם ותורתם? כי אנשי הדור ההוא היו בעלי תורה וחכמה, וכמו שאמר הנביא (ירמיה ח, ח) "איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת יי' אתנו", ואמר (שם ב, ח) "ותופשי התורה לא ידעוני". ואמר (שם ה, ה) "אלכה לי אל הגדולים". ואולם האדם יראה לעינים, וכראותו איש מלא חכמה ותורה, יקשה עליו בראותו ג"כ שעושה תועבות זרות ורעות גדולות.
2
ג׳אבל השם ברוך הוא בוחן לבב, ורואה שכל תורתם וחכמתם מן השפה ולחוץ, ובלבם בוזים תורה וחכמה. ודע כי המצייר תורה בלב ומשיג כבודה, שהיא תורת חיים, תורת אמת, תורת ה', ושכל הטובות הטבעיות והנפלאות נמשכות מאור התורה, בעבור שהשגחת השם ברוך הוא דבקה בחכמים. איש כזה יתן, כל עת שהוגה בתורה, ברכה והודאה לנותן התורה, שנתן מתנה יקרה וכלי חמדה כזאת לבני אדם. ועל זה תקנו חכמים ז"ל ברכת התורה. וכמ"ש ז"ל במסכת ברכות (מח, ב) "אם על חיי שעה מברכין, על חיי עולם על אחת כמה וכמה!" ואין כן הבוזה חכמה ומוסר בלבו, כי במה היא נחשבת התורה בעיניו? ואלו האנשים לא תצילם אור התורה מתעות אחרי ההבל, כי אין אורה בלבם, והכל מן השפה ולחוץ. ועל זה אמרו שהקב"ה הבוחן לבב, הודיע לחכמים ולנביאים איך אפשר שנפלו ישראל במהמורות כאלו לעבוד לאלילים ושאר התועבות שעשו, ולא הצילתם התורה והחכמה שלמדו. ואמר "על עזבם את תורתי", שלא היתה נחשבת בעיניהם לכלום, ולא ברכוני בפיהם ובלבם על המתנה היקרה שנתתי להם תורתי. וזה אות שהן בוזי תורה בלבם ולא זכו להשכיל סגלת התורה ומעלתה. והבן.
3