גן נעול, בית שני ד׳:ט׳Gan Naul, House II 4:9
א׳[משלי כד, יד] "עטרת חֲכָמִים עשרם, אולת כסילים אולת". פירוש "חכמים" שאספו החכמה ונוהגים בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. והנה החכמה יקרה מפנינים ומכל סגולות מלכים, כי החכמה ויראת ה' עומדת לעד. ואם חכמת החכמים לפעמים בזויה אצל ההמון, הוא בעבור מסכנות החכמים, כענין (קהלת ט, טז) "וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים", שפירשנו למעלה (חדר ג' חלון ו'). ולכן בהיות לחכם גם עושר תגדל חכמתו בעיני ההמון, ותהיינה דבריו נשמעים כענין (שם ז, יא) "טובה חכמה עם נחלה", ויתבאר בחדר הז'. ועל זה אמר "עטרת חכמים עשרם", כלומר העושר יפאר החכמה ויגדלנה בעיני ההמון, כמו העטרת של זהב שהיא בראש המלך, והיא תנשאהו בעיני ההמון, כמו העטרת של זהב שהיא בראש המלך, והיא תנשאהו בעיני ההמון ותתן מוראו והודו עליהם, אעפ"י שאין המלוכה תלויה בעטרת. וכן החכמה אעפ"י שאינה תלויה בעושר, תְּגַדֵל העושר כבודה בעיני ההמון. ואין כן אולת הכסיל שהיא לעולם בזויה, בין בעשרו בין בעוניו לא תֵחָשֵׁב, ואין העושר מסבב שתחשב האולת ושיהיו דברי הכסיל הדובר אולת נשמעים. כי האולת בזויה בעצמותה, כל השומע יצחק [לו]. ועל כן לא אמר "ודברי כסילים בזוים ואולת", כי בהיות הכסיל עשיר, תהיינה לפעמים דברי כסילותו נשמעים ונחשבים בעיני ההמון. אבל האולת והן הדברים שהן נגד שקול דעת האדם, וכמבואר למעלה, תשארנה תמיד אולת, ולא תכס עליהן יופי העושר. ולפי שהכסיל באחריתו ינחל אולת, כדרך (משלי טו, ב) "ופי כסילים יביע אולת", הנה יהיה לחרפה בעיני כל שומעי דבריו.
1
ב׳[משלי ג, לה] "כבוד חֲכָמִים ינחלו וכסילים מרים קלון". פירוש "חכמים" בעלי החכמה הנוהגים בצדק ובמישרים, וכדברי הכלל הי"ב. וכבר בארנו בפתיחתנו לבית הראשון בכונה הששית, שמלת "כבוד" הניחו כתבי הקדש על הרוח העליון הנאצל על נשמת האדם. גם בארנו שם המשל שהשתמש בו יותם בן ירובעל שאמר (שופטים ט, ט) "החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלהים ואנשים?", שרמז על האיש שנחה עליו רוח אלהים. וכן הודענו בכלל הכ"ד שהכובש יצרו ונוהג בחכמה, יִלָוֶה אליו באחרית רוח אלהים ממרומים לסייעו ולאמצו, רוח נכון רוח הקדש, וכמו שהרחבנו לדבר בזה בבית הראשון (חדר ה' חלון ד' וה'). וזהו מַתַּת אלהים ליראיו הנוהגים בחכמה הם ינחלוה, כדרך (איוב לא, ב) "ומה חלק אלוה ממעל ונחלת שדי ממרומים". ויתבאר בעז"ה בספר "מעין גנים". ועל זה אמר "כבוד חכמים ינחלו", כלומר יש תקוה לאחריתם ולפעולתם הטובה שהתגברו על יצרם ונהגו בחכמה, כי בעבור זה ינחלו כבוד רוח הקדש, ואז ישמחו ויתענגו על ה', וְיֵאָמֵר עליהם (ישעיה נח, יג) "ולקדוש יי' מכובד". ואולם הכסילים, והם ההולכים בשרירות לבם, רודפי התאוה וההבל, באחריתם ירים הקלון בנפשם. ויש בזה דבר-בינה אפרשנו בחדר העשירי בעז"ה, כי שם אפרש הפרשה כולה. והפסוק הזה שאנו עוסקין בפירושו, בו נחתמה אותה הפרשה.
2