גן נעול, בית שני ט׳:ו׳Gan Naul, House II 9:6
א׳(משלי ח, א) "בני, לְחָכְמָתִי הקשיבה לתבונתי הט אזנך". פירוש "לחכמתי", חֻקֵי החכמה שאני מלמדך. צדק משפט ומישרים, וכדברי הכלל הי"ב. כי בפרשה זו מזהיר לבלתי סור מדרך הישר ללכת אחרי התאוה ופתויי הזונה. והקדים "בני, לחכמתי הקשיבה". כלומר הַקְשֵׁב וְקַבֵּל חֻקֵי התורה מצותיה ואזהרותיה ואעפ"י שסותרות לדרכי הטבע הנטוע בנפשך, וכדברי הכלל הי"ז. וגם אינך יודע סודם במופתי השכל, וכדברי הכלל הט'. וכן "לתבונתי הט אזנך". הן תבונות בדרכי החכמה, הן תבונות בעניני דעת ויראת אלהים. ואף על פי שאין בך לב מבין להבין דברי חכמים ועומק דברי תבונתם, אל תהרהר עליהם ורק תקבלם בטוב לבב. כי אם תתבונן בדברי חכמה ותבונה ותעמיק עיונך בהם, אף על פי שלא תרד לתכלית הדברים, הנה העיון והתגברות המחשבה בהן יגינו עליך למלטך מהעמיק העיון והמחשבה בעניני התאות, כמו מחשבת זמה ואפקורסות. ויש בענין זה דבר בינה, יתבאר בדברינו בעז"ה על לשונות "זמה" ו"מזמה".
1
ב׳ואמנם האוכל לשלחך ריקם מבלי לרמוז בקצרה על הענין היקר הזה? דע, כי מלת "מזמה", הונחה על ענין טוב ועל ענין רע. לפי שהוראתה על עומק העיון בדבר מן הדברים. ועומק העיון אפשר בדבר טוב ואפשר בענין רע. וממין הראשון (משלי א, ד) "לנער דעת ומזמה" (ג, כא) "נצור תושיה ומזמה". וממין השני (כד, ט) "זמת אולת חטאת". (תהלים קמ, ט) "זְמָמוֹ אל תפק". וכל לשון "זמה" מן המין השני הזה, והענין נגלה מעצמו. כי בעבור שמחשבות נאופים קשים, ומתגברים בלב הכסילים עד למאוד, והם מעמיקים לחשוב בהן, לכן כשנכתב מלת "זמה" סתם רומז על הרעה הזאת. לפי שאין בכל הרעות התגברות המחשבות הממלאות לב האדם כולו כמו מחשבות נאופים. ואמנם להבדיל בכתבי הקדש כשיזכירו מלת "מזמה", אם הכונה לטובה או לרעה. אתן לך כלל. כל מקום שנכתב לבדו, הכונה לרעה. ואם לטובה, נכתב אצלו מלה אחרת טובה, כמו "דעת ומזמה", "תושיה ומזמה", "תבונה ומזמה". ולכן אחר שהזכיר שיקשיב לחכמה ויטה אזן לתבונה, והכונה על ההתבוננות והעיון בדרכי התבונות, כי בעבור כן הזכיר "הטית אזן" שהיא כמו מאזנים לשקול עליו שלא יטעה בכונת רבו. ולזה צריך עיון המחשבה וכמו שבארנו בחלון השלישי. אמר בפסוק שלאחריו (משלי ה, ב) "לשמור מזמות, ודעת שפתיך ינצורו". וכן אמר (ב, יא) "מזמה תשמור עליך תבונה תנצרכה. להצילך מדרך רע" וגו'. (ב, טז) "להצילך מאשה זרה" וגו' וכמבואר בחלון שני. וכמו כן נזכר בפרשה זו (ה, ג-ה) "כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה. ואחריתה מרה כלענה וגו' רגליה יורדות מות" וגו'. כלומר לולי מזמה ודעת, לא תנצל ממצודת הזרה המטפת נפת בשפתיה, ותפול ברשתה. והן הן דרכי מות ואבדון, לכן צויתיך שתקבל חכמתי ותבונתי, ותחשוב ותעיין בהם ואז תנצל. והנה למעלה דבר עם חכם לב בעל הבינה. אמר אצל חכמה "הקשבת אזן". ואצל תבונה "הטית הלב". ובארנוהו למעלה בחלון ב'. ופה מדבר גם עם חלוש-השכל והבינה. הזכיר אצל חכמה "הקשבה" לבד. ואצל תבונה "הטית אזן". ולא הזכיר מלת "לב" כלל. והבן. וכבר בארנו פירוש טוב בפרשה זו בבית הראשון (חדר ו' חלון ז'). קחנו משם:
2
ג׳(משלי ל, ג) "ולא למדתי חָכְמָה, ודעת קדושים אדע". פירוש "חכמה", חֻקֵי החכמה צדק משפט ומישרים, וכדברי הכלל הי"ב. ותחלת הענין (ל, א-ב) "דברי אגור בן יקה המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואוכל. כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי". ואמרו קדמונינו ז"ל (במדבר רבה י, ד) "אגור בן יקה הוא שלמה. ונקרא כן בעבור שאגר את הבינה והקיאה". וראב"ע ז"ל פירש אגור היה בימי שלמה הולך ביושרו ויודע דעת ונכבד בדורו, על כן המלך שלמה אסף חכמתו בספרו. ואיתיאל ואוכל היו חכמים, חברי אגור או תלמידיו" [ע"כ]. ואין עניננו לפרש מה שאינו הכרחי. ורק ארמוז בקצרה. בין שיהיה אגור המלך שלמה, ובין שיהיה חכם מחכמי דורו, אחשוב שמִלַת "אגור" שם הפעול. איש שהיה אגור בלבו מאסף החכמה והבינה אמר המשא הזה. "נאם הגבר לאיתיאל" כלומר שכל דבריו דבר בעבור כי ה' עמו, ונלוה אליו העזר האלוהי ממרומים. ונחה עליו רוח חכמה ובינה רוח דעת ויראת יי'. "לאיתיאל ואוכל". כלומר בעבור כי אִתִּי אֵל יכלתי לדעת חכמה ודעת. ודומה לזה פרשו רבותינו ז"ל המלות הללו, אבל על דרך התוכחת לשלמה שעבר על דברי תורה. ולפירושנו הודיע כי הסָר מחֻקֵי השם ב"ה שבכתב ושבע"פ, ולא זכה בצדקתו לעזר האלהי ממרומים, לא יצלח בחקירותיו ובמשפט שכלו, בעבור שכל הענינים נשגבים מדרכי בינת האדם ושכלו. ואע"פ שהכסילים והאוילים בוחרים להם דרכים ללכת בהם, וקצתן חולקים על חֻקֵי החכמה, וכמבואר בכלל הכ"ו, הנה כולם יודו שבעניני דעת העמוקות והנפלאות תסתתר בינת האדם מהתבונן בהם. ולא יִוָדְעוּ רק לעומדים בסוד ה', אנשי הרוח. ולכן אין טוב לאדם רק לקבל האמת מתורת ה' ולהשען עליו בכל לב, וע"י כן יזכה לרוח דעת ממרומים. ואז ימצא חכמה ודעת קדושים וידע העמוקות והנפלאות. ועל זה אמר "כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי". כלומר הנני נבער מדעת מושכלות הראשונות הנטועות בנפש, והן הן שרשי הבינה. וכמו ששנינו (אבות, ג) "אם אין דעת אין בינה". וכמו שפרשנו בבית הראשון (חדר ו' חלון ה') פסוק (תהלים צד, ח) "בִּינוּ בוערים בעם", שקראם "בוערים" בעבור הַכְּחִישָׁם דרך המדע. ואמרנו שם (שם חלון ד') עוד שהמושכלות הראשונות אע"פ שהן נטועים בכל הנפשות על דרך אחת, הנה הם במקצתן כשכוחות ובעל הנפש לא התעורר עליהן מעולם. ואם לא הצטיירו בדעתו אי אפשר שיוליד מהן תולדות הבינה. על דרך משל מושכל ראשון "אין הר בלא בקעה". ויש בני אדם שבאו בימים ולא התעוררו על מושכל זה. וכן יקרה בכל המושכלות הראשונות שהן יסודות הבינה שתהיינה רובם כשכוחות מן הנפש, ואז לא יעזרו לכח הבינה ולא יבין לעולם העמוקות והפנלאות. ואמנם בהופיע על האדם רוח דעת ממרומים, תגלינה ציורי הדעת הצחים הנטועים בנפש פתאום. ויעמדו למול עיני לבו, ויבין על ידיהן תעלומות רבות, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ד' חלון ד') מענין התעלמות ציורי המדעות בנפש, שהן מתעלמות יותר מציורי החכמה לפי שהן צחות למאוד. והן מציירים בדברים עליונים הנבדלים מכל חומר. והנה גם אם יתגלו ציורי הדעת, עוד צריך בינה רחבה ושכל טוב להרכיב המדעות אלו על אלו ולהבין במישרים התולדות היוצאות מהן, ותולדות תולדותיהן, עד שישיג ענינים עמוקים מאד. ואח"כ אמר "ולא למדתי חכמה". כלומר גם החכמה שנבעה מפי עליון ב"ה דרכי צדק משפט ומישרים הכתובים בתורה והמסורים פה אל פה באמונה, הן חֻקֵי תורות האדם, הן חֻקֵי ההנהגה העליונה שהיא כפי דרכי החכמה, הן מעשה שמים וארץ שנתכנו כפי אורחות החכמה. וכדברי הכלל הי"ב הי"ג והי"ד. והן צריכין להאסף (מחוץ) [מבחוץ] מפי סופרים וספרים. כי לא תִּוָדַעְנָה לאדם באמצעות שכלו ובינתו, וכדברי הכלל הט' והי', הנה אנכי לא למדתים. ואם שלש אלה שהן בכחי חסרתי, כי המושכלות הראשונות נטועות בי, והבינה הרחבה ג"כ טבעית לאדם, כי רבים מבני אדם שהן בעלי בינה רחבה. ולימוד החכמה ג"כ ביד כל אדם וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון א') וכדברי הכלל הששי. ואיך אאמין בשוא ואתפאר בלבי לדעת דעת קדושים, שאיננה ביד שום אדם? כי דעת קדושים הן ההשגות הצחות העליונות הנודעות לקדושים העליונים מלאכי עליון, הצורות הנפרדות מכל חומר. שאין דרך לאדם לדעתם אע"פ המושכלות הראשונות הנטועות בו והבינה הפועלת על ידיהן, זולתי באמצעות רוח דעת הנלוה לאדם ממרומים. וכדרך (שמות לא, ג) "ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת" ובארנוהו למעלה (חדר ו' חלון א'). וכן (משלי ב, ה) "ודעת אלהים תמצא". ויראה ששאלו לאגור שיגיד להם דברי דעת. ובקשו ממנו השגות הנפלאות בעניני הבריאה וכיוצא. והשיב להם שכל אלו הדברים לא יִוָדְעוּ בדעת ובבינת האדם מצד החקירה. ומי שאין בו רוח דעת לא יבינם גם אם יפרש אותו זולתו. וכדרך (חגיגה יא, ב) "ולא במרכבה כי אם ביחיד ומבין מדעתו". פירוש, זה התלמיד צריך שיהיה מבין דברי רבו מדעתו ע"י רוח דעת שנחה גם עליו, כי זולת זה לא יבין דעת רבו. ולחזק תשובתו אמר אגור עוד (משלי ל, ד) "מי עלה שמים וירד? מי אסף רוח בחפניו? מי צרר מים בשמלה? מי הקים כל אפסי ארץ? מה שמו ומה שם בנו כי תדע". כלומר ראה כל מעשה אלהים לא יוכל האדם למצוא בשכלו ובבינתו. והחל מן השמים והן המרומים הכוכבים והצבאות שנעלם ענינם מדעת כל אדם. כי עצם השמים והמאורות, תעלומות [הן] מבני אדם כולם. בעבור שאין גם אחד ממנו, שעלה שמים וראה כל המעשה הגדול הזה, ומה עצמם ותכונתם, וירד לארץ וספר לשוכני תבל מה שראה ומה שמצא. ולכן מבלעדי מהלכם ותקופתם המושגים לחוש, אין דבר מהם נודע לבני אדם. וכן הזכיר השם ברוך הוא מקצת ענין זה בתוך השאלות הנפלאות ששאל מאיוב (איוב לח, לא-לג) "התקשר מעדנות כימה או מושכות כסיל תפתח. התוציא מזרות בעתו ועיש על בניה תנחם. הידעת חֻקוֹת שמים אם תשים משטרו בארץ". כי מלבד שנעלם ממנו עצם השמים והמאורות ויסודם, גם מסכלין אנו ההמון הרב מן הכוכבים. ואיך פועלים פעולתם בארץ, ומגבוה יזילו שפעם אל תחתיות, פעולות בלי מספר. וכולם נפלאות ממנו ולא נדע. אחר כך אמר "מי אסף רוח בחפניו?". שהוא היסוד הראשון המושג לחוש האדם, והוא ממלא מתחת השמים עד הארץ. אבל אין אתנו יודע עד מה מקום משכן הרוחות והסערות, מאין מוצאם, ואיך סובבים מאויר. ומי ידמה בדעתו שהם סגורים במקומות ידועים ויצאו משם לשעתן, אם הרוח בטבעו להתפשט תמיד ומי יעצרהו. ודומה למי שרוצה לאסוף הרוח בחפניו שהוא מסוג הנמנעות. אחר כן הזכיר יסוד המים שהוא למטה ממנו. ומי ישכיל באיזו אופן צרורים המים במקוה הימים שלא ישפכו על הארץ. כי המים הולכים וגוברים, וּמִטִבְעָם נגרים תמיד. וכן בבטן הארץ תהומות, (תהלים מב, ח) ו"תהום אל תהום קורא". והנחלים שבים מתחת התהום ובוקעים מעל לארץ. ויותר מזה הנה הארץ עגולה ותלויה במרכז השמים. והמים סובבים לארץ. ומי צררם בעגולה הזאת שלא יצאו מתוך העגולה אל חוצה לה? וגם על זה שאל השם ברוך הוא לאיוב, באמרו (איוב לח, ח-יא) "ויסך בדלתים וגו' בשומי ענן לבושו וערפל חתולתו. ואשבור עליו חקי וגו' ואמר עד פֹה תבא". הודיע כי הענן והערפל הן חתולות ולבוש מי הים. כדמיון "מי צרר מים בשמלה?" הנזכר פה. אחר כן הזכיר יסוד הארץ ואמר "מי הקים כל אפסי ארץ?". מי יבין ומי ידע מי הקים עמודים שנאחזים בהם אפסי ארץ. כי הארץ תלויה על בלימה, והיא מרכז העגולה הגדולה. ומצד הנפלאות לדעת איך היא תלויה עד שלא תמוט לעולם.1תוספת המעתיק: אמנם חוקרי זמננו מסבירים סדריות תנועת כוכבי הלכת מפני כח אינרציה תוך ואקום (ריק), פעולת תנועה מתמדת כל עוד שאינו נתקל בחומר מתנגד לתנועתה. אבל לעצם התהוות חק זה של אינרציה אינם יודעים משום מה זה כך. וכן כח הגראביטציה (כבידה) שכל גוף גדול מושך אליו גוף קטן הנמצא סמוך אליו, אין בפיהם הסבר הגיוני. וכמובן האיזון הזה בין משיכה כלפי חוץ, לחלל החיצון, לבין כח המושך כלפי המרכז מפני כח הכבידה, והתלוי לפי משקל אותו גוף הכוכב הנמצא בתנועה, גם הוא מפלאי הבריאה של האיזון. וגם על זה שאל השם ברוך הוא לאיוב באמרו (לח, ד-ו) "איפה היית ביסדי ארץ? הגד אם ידעת בינה. מי שם ממדיה? כי תדע וגו'. על מה אדניה הטבעו?" וגו'. ויתבארו מקצת ענינים הללו בדברנו על שרש "ידע" בעז"ה.
3
ד׳והנה כל מה שהכיר אגור הן תעלומות מדעת האדם. ועוד היום לא היה איש מבני אדם מִכַּת אנשי החקירה והעיון שהשיג דבר מן הדברים הללו בשכלו ובבינתו. ועל זה אמר אגור "מה שמו ומה שם בנו? כי תדע". כלומר זה שעלה שמים וירד וכיוצא, אילו היה בעולם, הגד לי מה שמו. או מה שם תלמידו אם תדענו. כי התלמידים קרויים בנים (רמב"ם, הל' תלמוד תורה פ"א ה"ב) כמו (דברים ו, ז) "ושננתם לבניך". (מל"ב ב, ג) "ויֵצאו בני הנביאים". כי אי אפשר שֶׁתִּוָדַעְנָה המדעות הללו לאדם, זולתי באמצעות רוח אלהים ממרומים שתחול עליו, המצייר ציורי חכמתו ודעתו והמוספת בו כח שכל ובינה; ואז יִוָדְעוּ לו הענינים האלו. ואולם חוּל הרוח העליון על אחד ממנו יהיה בעבור צדקת וישרת לב האיש ההוא, שירא את ה' מאד והתגבר על יצרו ללכת בדרך הטובה. וזה הגיע לאדם באמצעות התורה, כי היא תלמדנו דרכי החכמה צדק משפט ומישרים. ועל זה חתם דבריו (משלי ל, ה) "כל אמרת אלוה צרופה, מגן הוא לחוסים בו". כלומר מי צור מבלעדי אלהינו היודע עמיקתא ומסתרתא. ולכן כל אמרותיו צרופות ומזוקקות, אין בהם נפתל ועקש. ומי שבוטח בה' והולך בדרכיו הנה השם ברוך הוא מגן לו בכל עניניו, ויורהו בדרך ישר, ויתן בו רוח דעת ותבונה. אז יבין יראת ה' ודעת אלהים ימצא. וכמו שאמר בראש הספר (שם ב, ז) "יצפון לישרים תושיה, מגן להולכי תום". כי יסוד הכל היא החכמה, ואם תחסר מן הנפש לא יועילו לה הדעת והשכל והבינה הנטועים בה. וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ו' חלון ג'). ועוד יתבאר ענין זה בחדר השנים עשר באופן שני, והכל בארח ישר. ובספר "מעין גנים" יתבאר הבדל המליצות והלשונות הנכתבות אצל שרש "חכמה", ובין לשונות ומליצות הנכתבות אצל "בינה", וכמו שרמזנו בכונה הד' מפתיחתנו לבית הראשון. ואז ידובר עוד על הפסוקים שבארנו בחלון זה. הוֹחֵל מעט2"המתן מעט", כלשון המקרא שופטים ג, כה עד בואנו שמה בעזרת השם ב"ה:
4