גן נעול, בית שלישי א׳:ו׳Gan Naul, House III 1:6
א׳[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ג]
1
ב׳הכלל החמישי. כל עצה מקורה מכח-העצה הנטועה בנפש, ולא מכח השכל והבינה והדעת. והכונה בזה כשהאדם מסכים לדרך ידוע, לא היתה ההסכמה ההחלטית מעוצם כח השכל והבינה שבו שמצאו הדרך הזה נכון וישר לעשות כפי הציור בנפש.1רבנו מתכוין לומר שאם האדם לא שקל ובחן כמה דרכי פעולה שלפניו, כדי לבחור באחד מהם, אין זה נקרא "משפט השכל" כי אם תצויר שֶׁתִּוָלֵד ההסכמה ההחלטית מעוצם השכל והבינה המשקיפים על הענין שהוא נועץ על פי חקירות ושקול הדעת ועל פיו בוחר ומסכים, אתה טועה בציורך זה. כי בהיות שכבר בארנו שאין הנחת לשון "עצה" אלא על ההסכמה שהיא אחר משפט השכל השוקל על הדרכים הרבים שנגלו כולם, שכל אחד מהן הפוך מהאחר. ואתה יודע שאין בכח שֵׂכֶל האדם ובינתו להקיף את כל חלקי הדרכים הרבים שהן בכל דבר ודבר. ולשקול בפלס ישר כל פרט ופרט טוב ורע שיש בכל דרך ודרך, ולמאוס ברע ובחור בטוב, ולדחות כל צדדי הכזב ולאהוב הנכונה והאמת, [כי רק] אז תוכל לומר כי המשפט מסור לשכל האנושי ולבינתו. רק בזה יתבאר כל הענין וכל פרטיו, ושהופיע אורו עליהן. והפרטים הרבים נשכחים מן הלב בעת שהוא נועץ על הדבר. ואם תזכור מה שבארנו בבית הראשון (חדר ב) שאין על דרכי החכמה מופתי הבינה והשכל, לפי שבכל אחד מהן דבר והיפוכו, ידעת שאין בכח השכל האנושי ובינתו לחקוק חֻקי חכמה באמת ובברור. ותבין מדברינו כי העצה על הדבר שצריך [שיהיו לפניו] הפוכים זה מזה, ואין בכח השכל והבינה להסכים עליה בהחלט ולגזור ההסכמה הנכונה במופת ישר ובדעת ברורה. וישאר האדם תמיד נבוך בלבו ויתחדשו לו ערעורים ובטולים על הסכמתו. ואיך יבטח על עצתו בענין מן הענינים ויעשה כעצתו? פן יהיה לו אחר כן לצור מכשול. אך צריך לומר כשיועץ על דבר שהוא מכלל המנהגים, כדברי המשל שהזכרנו למעלה, כי כל זה הוא לפי החכמה שאין בכח האדם לחוקק ולהסכים על דבר מהן מדעתו.2רבנו חותר ללמד שרק ע"פ עצת התורה, וחוקי התורה, ידע האדם במה לבחור אבל אם נועץ על ענין מענינים שלו במשא ומתנו, לאיזו מקום יוליך סחורותיו, ולאיזו מקום יסע למוכרם, כמה מכל מין יקנה וכמה ימכור וכיוצא בזה שיש דרכים שונים והפוכים ממנו, איך ישען על משפט שכלו, כי מלבד שאי אפשר לשכל להקיף כל חלקי המבוקש ולשפוט בהם המקרים והתמורות לרגע תחת השמש המהפכים טוב לרע ורע לטוב, ועליהן לא יוכל השכל לשפוט בהיותן נעלמים מהם טרם תבאנה, כמו שנבאר בעז"ה בספר "מעין גנים". אבל האמת כי השם ב"ה נטע בנפש האדם [יכולת] הסכמותיו בהחלט והוא כח-העצה הנטועה בנו. ומעשה הכח הזה נפלא מאד. לא תצוייר ענינה בתחלת העיון. ולא ידע אנוש [ערכה]. והוא שכל ענין הבא לפנינו, ולא נדע משפט הדבר וכיצד נתנהג בו, כי יעלו מחשבות רבות על לבבנו, כל אחת סותרת האחרת ונעמוד נבוכים. ונשכיל ונבין בכל הדרכים, ותהיינה תחבולות רבות מתהפכים בלבבות, ובכולם לא נמלט ממבוכתינו, לפי שאין בכח [חכמתנו] ושכלנו לגזור על ההסכמה הישרה במופת הדעת. פתאום נמצא בקרבנו הסכמה מוחלטת וּגְזֵרָה גמורה על דרך אחד מכל הדברים הרבים שנצטיירו לעיני לבנו, והיה זה בכח-העצה הנטועה בנפש, כי הוא המסכים לעשות מעשה בדרך ידוע. והכח הזה יתמכהו לעשות מעשהו שהסכים עליו, לא תרפינה ידיו ולא ירך לבבו. אעפ"י כי לבו ידע שאפשר להסכים הסכמה לרע לו. הנה יתחזק בהם בהסכמתו ויעשה מעשהו בגבורת הלב. ותבין כי הכח הזה סגולה גדולה בנפש האדם. ולולי שהיה נטוע בנו, לא היינו מתחזקים לעשות מעשה גדול או קטן בדרכי העולם.
2
ג׳גם בעניני החכמה שנעלם ממנו המשפט בהן כי לפי שהאדם בעל הציורים רבים, ובעל שכל ובינה יצטיירו בלבו בכל דבר דרכים רבים, ושכלו ובינתו בונים ומרכיבים, מקריבים ומרחיקים בלי מופת ישר. והיה תמיד מתהפך בתחבולותיו ולא היה נשען על דרך מן הדרכים מדאגה פן יסכים ברעה. והכח הזה ר"ל כח-העצה הוא הממלטו ממבוכתו ומטה לבו להסכים בדרך ידוע. הָבֵן הכלל הזה היטב.
3