גן נעול, בית שלישי ב׳:ד׳Gan Naul, House III 2:4
א׳[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר ב חלון ב]
1
ב׳הכלל הרביעי. יתכן הנחת לשון "מחשבה" על ההסכמה ההחלטית בדברים מעשיים שהמסכים יעשה כפי הסכמתו בהיות ההסכמה קודם משפט השכל, כי אז לא יפול על ההסכמה לשון "עצה". וענין זה החילונו לבאר אותו (חדר א' חלון ח') למעלה. ועתה נשלימהו בעז"ה. הנה אמרנו שאין לשון "עצה" נופל אלא על הסכמה במשפט השכל בין דרכים רבים ואופנים שונים שיעלו על הלב. והדרכים והאופנים העולים סותרות קצתן לקצתן, והיה נבוך בעניניהן ולא ידע כדת מה לעשות. וכשהסכים בכח-העצה על דרך ידוע תתואר ההסכמה בתאר "עצה". גם העמדנו משל על זה להבין ממנו הכונה. אבל על הסכמות כאלו יפול לשון "מחשבה". לפי שהן ביד הציור הקשה שהצטייר בלב ולא היה בהן משפט השכל, ולא היה צריך להסכים בהכרח בכח-העצה. ואתן משל. כבר בארנו שאעפ"י שכל הנפשות כלולים מכחות כל מעשה בראשית. הן נבדלים בצאת הציורים מן הכח אל הפועל. ובכל נפש מושלים ציורים חזקים ידועים. ובנפש אחרת ציורים הפוכים ממנה. וכפי ממשלת הציור כן המנהג והמעשה, כי כל פעולה לפי ציור פנימי. וכן בארנו שֶׁבְּהֶמְשֵׁל ציור בנפש ממשלה גדולה יסתתרו ויתעלמו הציורים האחרים המנגדים לה ולא יפעלו שום פעולה. תאמר בנפש ראובן מושל ציור הנקימה. ובנפש שמעון מושל ציור הסליחה. וממשלת שתיהן תהיינה חזקות מאד. ויקרה לראובן רעה אחת מלוי, ואז יעבור על לב ראובן רוח נקמה ויהיה כל לבו מלא מחשבת הנקמה, כל הציורים המנגדים תתעלמנה מן הנפש, ולא יולידו מחשבות בלב כלל, ובטבע מחשבת הנקמה ינקום מלוי, מבלי היותו נבוך אם ינקם או לא, כי לא הצטייר ענין הסליחה נגד עין לבו, ולא היה צריך לשקול הענינים הסותרים במאזני השכל ולהסכים בעצה. ובנפש שמעון יהיה להיפך, כי מושל על לבו רוח סליחה, ויהיה כולו מלא מחשבת סליחה. וכל הציורים של נקמה תתעלמנה בסתר נפשו, ולא יולידו מחשבות כלל. במחשבת ציור הסליחה יסלח ללוי, מבלי היותו נבוך אם יסלח או לא, כי לא הצטייר ענין אחר נגד עין לבו, ולא היה צריך לשקול הסותרים במאזני השכל ולהסכים בעצה. וכן בכל דבר ודבר בין שיעשה טוב בין רע, לא יפול על דבר מהן לשון "עצה" אלא על כולם לשון "מחשבה". ויוצא מזה שכל מקום שהזכירו כתבי הקדש כי "פלוני ופלוני עשו כך וכך במחשבה רעה" נדע שלא היו בעושי הרע מחשבות טובות כלל, כי אילו הצטיירו גם בלבם מחשבות טובות הפוכות וסותרות למחשבות רעות ואעפ"כ בחרו לעשות הרעה, [ייקרא] בתורת "עצה" בעבור העלותם הדבר במאזני שכלו לשפוט בין המחשבות הסותרות זו את זו. אלא [לא] בכח-העצה עשו, שלא הצטייר נגדם מחשבה סותרת כלל. אבל מפני ממשלת הציור הרע עשו מאליהם.
2
ג׳ואין כן היועץ הרע כי אפשר שהצטיירו בו ג"כ ציורים טובים, אלא שהסכים בדעתו לפי שהציור-הרע חזק מעט יותר מן הציור הטוב, והיתה ההסכמה מנטיה צְפוּנָה בהכרח הנפש כמבואר למעלה. ולפי שגם הציורים הטובים מצויירים בו, סימן שיצאו קצת מן הכח אל הפועל. ואפשר שאם יִוָסֵר במוסר השכל או במוסר עונשי יחלשו הציורים הרעים, ויתחזקו הטובים, ויהפך מצב לבו מרעה לטובה, כי תהיה אחר כן העצה טובה מנטיה צפויה הנוטה יותר לטוב. ואין כן החושב רע שאין הציורים הטובים מושלים בו כלל, וקשה שֶׁיִוָסֵר במוסר בעבור רוב חוזק הציור הרע שבקרבו, ורוב התעלמות הציורים הטובים. ולכן תמצא בכל כתבי הקדש שֶׁיְכַנוּ מעשה הרשעים הגדולים שהם מסכימים עליהם בלשון "מחשבה", בעבור הֶמְשֵׁל ציור הרע שבהם ועל פיו עושים בלי משפט השכל, כי "אין פחד אלהים לנגד עיניו" (תהלים לו, ב). ואולם במקומות שנכתב אצל רשעים לשון "עצה", יהיה על אחד משני דרכים. האחד, בהיות באותו הדבר דרכים רבים ברעה, והפושע נבוך באיזו מין רעה יאחוז, כגון בעניני המלחמות והתחבולות, והוא שוקל הדרכים בשכלו. הנה כשיבחר בדרך ידוע יתואר בלשון "עצה". כפי הכלל שיסכים שכלו הסכמה אחר משפט השכל יתואר ב"עצה". והשני, אם הרשע נשאל מזולתו כדת מה יעשה, אעפ"י שאם לא היה נשאל היה הוא עצמו עושה המעשה בהסכמת מחשבת ציור הרע המושל בלבו. הנה השואל הנבוך המעריך לפניו מחשבותיו ומצייר לעיניו דרכים רבים סותרים הנגלים בלבבו ומבקש ממנו הסכמה, גם זה הוצרכו לתאר בלשון "עצה", בעבור שהסכים בדרך ידוע מִבֵּין דרכים רבים שחשב עליהן. אבל בהיותו עושה מדעתו יכונה תמיד בלשון "מחשבה", הבן.
3