גבורת אנשים, כללי הדיניםGevurat Anashim, Summary
א׳האשה שאמרה בפני בעלה גרשתני נאמנת אפי' לינשא לכתחלה ויוצאת בלא גט ונוטלת כתובה ולא תוספת, חזקה אין האשה מעיזה פניה נגד בעלה. ואפי' יש עדים שהיתה אשתו. ולפיכך אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפני בעלה הרי זו מקודשת לשני ומותרת לו בלא גט שהרי היא כמו שאמרה לבעלה גרשתני. ואף אם אין הבעל ממש שם רק שהוא בעיר כשנתקדשה לאחר מיקרי בפניו שאם לא גירשה לא היתה עושה מעשה כזה כשבעלה בעיר. אבל כשאומרת גרשתני צריכה לומר כן בפני בעלה ממש. ואפי' נשאת או נתקדשה לאחר שלא בפני בעלה אם אומרת אח"כ בפני בעלה גרשתני נאמנת ולא אמרינן שאומרת עכשיו כן בפניו להחזיק דבריה הראשונים של שקר.
1
ב׳ויש אומרים דאם נשאת או נתקדשה בתחלה שלא בפניו אינה נאמנת אפילו אומרת אח"כ כן בפניו ותצא משני בלא גט. והעיקר כסברא הראשונה. אך יש להחמיר שצריכה גט משניהם ותצא מזה ומזה. ואם היתה קטטה ביניהם או שתובעת כתובתה אינה נאמנת בכל ענין לומר גרשתני אפילו לינשא. ולא מקרי קטטה אלא כשאמרה פעם אחת גרשתני ונתברר שהוא שקר. אבל אם לא יש קטטה או מריבה נאמנת, וי"א דאפילו בתובעת כתובתה נאמנת. ולכך יש להורות דאם אמרה גרשתני תנו לי כתובתי ונשאת לא תצא. וכל זה בפני בעלה אבל שלא בפני בעלה אינה נאמנת כלל לומר גרשתני אפי' לחומרא.
2
ג׳וכל זה מדינא, אבל בדורות הללו שיש נשים חצופות ופרוצות, אינה נאמנת אפילו בפני בעלה לומר גרשתני לינשא לכתחלה בלא גט, אלא לחומרא נאמנת.
3
ד׳ומי שאין לו גבורת אנשים יוציא מיד ויתן עיקר כתובה ונדוניא שהכניסה ולא תוספת (דוקא תוספת היותר משליש אבל עד שליש דינו כעיקר הכתובה, כ"כ מהרי"ק בשורש פ"א ע"ש שהאריך), אפילו לא שהתה עמו עשר שנים ולא ילדה. ואף על פי שיש לו גבורת אנשים קצת ויכול לבעול אחרת וזו אינו יכול לבעול מחמת שרחמה צר, ואילו היה לו גבורת אנשים ממש היה יכול לבעול גם את זו, צריך ליתן לה הכתובה ונדוניא.
4
ה׳ואשה שטוענת על בעלה שאין לו גבורת אנשים והוא מכחישה, נאמנת. דכיון שהיא טענה שהבעל יודע בה כמו היא, חזקה אינה מעיזה בפני בעלה ונאמנת אפילו אינה באה מחמת טענה בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה, ויוציא מיד ויתן כתובה ונדוניא. וצריכה לטעון כן דוקא בב"ד ובפני בעלה ממש. אבל אין מקבלין ממנה טענה זו לא ע"י שליח ולא ע"י אנטלר אף על פי שהדברים נתפרסמו ומגיעים לאזני בעלה אינו מועיל עד שתטעון כן דוקא בפני בעלה. וב"ד חוקרים ודורשים אותם היטב על זה אולי יודו זה לזה או אולי הוא מחמת חולשת כחו או רכות שניו או שרחמה צר וכיוצא בזה בענין שבהמשך הזמן יוכל לבעול אותה. ואם לא יהא לה במה לתלות רק שתטעון בברי שהוא מחמת שאין לו גבורת אנשים נאמנת ויוציא ויתן כתובה ונדוניא, ואף על פי שאמרה כן מתחלה שלא בפניו, נאמנת אח"כ כשתחזור ותטעון כן בפניו.
5
ו׳וכל זה כשאינה תובעת כתובתה, אבל כשתובעת כתובתה אינה נאמנת כלל בשום ענין אפילו שהתה עמו עשר שנים ולא ילדה דאמרינן מחמת חמוד ממון אומרת כן. וצריכה לדור עמו כשאר אשה עם בעלה.
6
ז׳וכן אם טוענת שמורד ממנה מתשמיש אינה נאמנת כלל ומאריכין הדבר ועושין להם דרך בקשה עד שיתפשרו, ובדורות הללו שיש נשים חצופות אינה נאמנת אלא היכא דאיכא אמתלא לדבריה כגון ששהתה עמו ה' או ו' שנים ולא ילדה, וכן כשכרתו הכיס שלו לפני איזה שנים להוציא האבן. וכן אם עדיין היא בתולה ב' או ג' שנים, והוא הדין בשאר שום אמתלא או רגלים לדבר נאמנת, ואין צריך אומדנות דמוכיחות רק ברגלים לדבר קצת סגי.
7
ח׳וכל זה בסתם, אבל באמרה בפירוש איני רוצה כתובה יתן לי גט הריני מוחלת לו הכתובה, נאמנת אף בזמן הזה בלי שום אמתלא.
8
ט׳וכל מקום שאמרנו יוציא ויתן כתובה, אין כופין בשוטים על הגט וגם אין מנדין אותו, שאין כופין ולא מנדין אלא במקום שאמרו בפירוש כופין כגון הנושא את הפסולות, או כגון באותן מומין גדולים המבוארים במקומם, אבל אין לו גבורת אנשים אינו מום.
9
י׳וכן נקטעו ב' ידיו או ב' רגליו או נסמו ב' עיניו לא הוי מום לכופו בשוטים או בנידוי להוציא, אלא כל מקום שאמרו יוציא ויתן כתובה כופין אותו בשוטים ובנידוי על הכתובה, אבל על הגט אין כופין כלל, שלא יהא גט מעושה ובניה מאחר ממזרים. ואפי' הוא מודה שאין לו גבורת אנשים אין כופין על הגט, אלא כל מקום שאמרו יוציא מבקשין על הגט ואומרים לו חכמים חייבוך להוציא ואם לא תוציא מותר לקרותך עבריין. וכן יכולים לגזור על כל ישראל שלא לישא וליתן עמו או לעשות לו שום טובה או בשאר הרחקות שירחיקו ממנו, שבזה אין כפיה עליו שאם ירצה ימצא לו מקום והוא לא ילקה בגופו מתוך זה, כיון שאין מנדין אותו כדין מנודה אך אנחנו נתפרד מעליו. ויש מי שאומר דהאידנא שההרחקות חשובות כנידוי אין לעשות לו שום הרחקה רק שאומרים לו מותר לקרותך עבריין. וטוב להחמיר.
10
י״אואם באה מחמת טענה כגון שאין לה בן לא ממנו ולא מאיש אחר ואומרת בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה, כופין אותו בשוטים להוציא בגט. ונאמנת ג"כ נגדו לכופו בשוטים להוציא מיד. וה"ה בשהתה עמו עשר שנים ולא ילדה אין כופין אותו להוציא אלא בבאה מחמת טענה.
11
י״באם יש לו גבורת אנשים רק שאינו יורה כחץ אין כופין להוציא בשהתה עשר שנים אלא בבאה מחמת טענה, אבל אם אינה באה מחמת טענה אפי' באין לו גבורת אנשים אין כופים בשוטים או בנידוי להוציא, דמשום תשמיש או מזונות לחוד אין כופין אלא במונע ממנה כל עניני אישות, וה"ה במורד ממנה מתשמיש או מזונות לחוד אין כופין להוציא, וי"א דאפילו במונע ממנה כל עניני אישות אין כופין בשוטים על הגט. ויש להחמיר לענין מעשה. ולכן אם קדש אשה שאסורה לו ולאחרים בענין שצריך להוציאה בגט אין כופין אותו בשוטים או בנידוי להוציא. וכן מי שרגיל לכעוס ולהוציא אשתו מתוך ביתו אין כופין להוציא אף על פי שעי"ז אינו זנה לפעמים וגם פורש ממנה יותר מעונתה. מיהו יכולים לכפותו בשוטים לזונה או לשמש עמה או ליתן לה גט, וזה נקרא כפיה על הגט רק כדי לקיים שארה ועונתה.
12