גבורת אנשים מ״חGevurat Anashim 48
א׳וגם קשיא לי על הרב בהג"ה דבראש סימן ע"ז ובסי' קנ"ד סתם כדברי הש"ע דבמורד מתשמיש כופין להוציא ואח"כ בסי' קנ"ד סעיף כ"א אחר מ"ש בעל הש"ע שם דאין לכוף אלא במקום שנאמר בפירוש לכוף כתב בהג"ה דה"ה דאין לנדות כמו שאין לכוף בשוטים ומסיים בהג"ה אבל מי שאינו מקיים עונה יכולין לנדותו ולהחרימו שיקיים עונה או שיגרש כי אין זה כפיה רק לקיים עונה וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. ודברים אלו הם לקוחים מהריב"ש סי' קכ"ז וכדאיתא בדרכי משה וכמו שנרשם בכל ספרי הש"ע. ותימא דהריב"ש לא כתב שם כן אלא לפי שיטתו דס"ל במורד מתשמיש אין כופין להוציא אבל להרב שסתם בריש סימן ע"ז ובסעיף ג' סי' קנ"ד כהמחבר דכופין להוציא מה לנו לכופו שיקיים עונה ומה לו לטעם שאין זה כפיה ממש הא אפילו כפיה ממש עושין במורד מתשמיש. וגם לישנא דלנדותו ולהחרימו שכתב הרב בסוף דבריו מגומגם דעדיפא מיניה הו"ל לאשמועינן דאפילו להכותו ולכפותו בשוטים על זה יכולים לעשות שיקיים עונה. וכל זה שכתבתי מוכח בריב"ש עצמו להדיא וז"ל הריב"ש שם דמשום תשמיש לחוד או מזונות לחוד אין כופין כו' אבל מה שהיו הב"ד יכולים לעשות לה לכוף הבעל לשוב ולהיות אצלה ולישן עמה בקירוב בשר ולקיים מצות עונה לפי כחו כמו שהיו יכולים לעכבו שלא יצא מן העיר בזולת רשותה בעד מצות עונה שהוא מחוייב בה מן התורה ואם לא רצה לשוב במצות הב"ד מנדין אותו כמו שמנדין מן הדין לגברא דלא ציית דינא וכל שכן שעובר על דברי תורה אף על פי שאין לוקין על לאו של עונתה לא יגרע לפי שהוא לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו מ"מ מנדין אותו או מכין אותו עד שיקבל עליו לקיימה ואם הוא מעצמו מגרשה כדי להנצל מזה אין זה גט מעושה שהרי אין הב"ד כופין אותו על הגט כלל אלא לקיים מצות עונה כפי יכלתו כמו שחובה עליו מן הדין והרי זה כמי שהיו נושים בו ממון והיה תפוס בבית הסוהר בעד החוב ההוא ואמרו לו קרובי אשתו אם תגרש אשתך נפרע אנחנו בעדך החוב ההוא ותצא ממאסרך והוא נתרצה בזה וגירשה מרצונו היאמר אדם שזה יהיה גט מעושה מפני שעשה זה כדי לצאת מבית הסוהר שהרי לא היה תפוס כדי שיגרשה אלא בעד חובו והגט אינו מעושה אלא מרוצה. וכתוב בספר אבן העזר (טור סימן קנ"ד) שנשאל הרא"ש ז"ל (כלל מג סי' טו) באשה שיראה מבעלה שילך לארץ אחרת ושואלת שיגרשנה או שישבע לה שלא ילך והשיב אם ידוע שדעתו לילך ישביעוהו שלא ילך או יכפוהו שיגרשנה לזמן קודם שילך ע"כ הנה שכיון שאומרים לו או תעשה המוטל עליך מן הדין או תגרשנה אין זה כפיה על הגט במוחלט אלא שכופין אותו על מה שיש לו לעשות מן הדין ואם יגרשנה יפטר עם היות שהרב ז"ל עצמו סובר שלעולם אין כופין על הגט אלא באותן שהזכירו כן חכמים בפירוש כמ"ש בסמוך עכ"ל הריב"ש. הרי להדיא כמו שכתבתי והוא פשוט מעצמו.
1
ב׳והיה אפשר ליישב דברי הש"ע והרב בהג"ה אך כי לא יתקבל הישוב ההוא אם לא בדוחק גדול מכמה טעמים על כן יפה שתיקתי מדבורי. בשגם כי יהיה איך שיהיה העיקר לענין הדין כמו שהעליתי למעלה דבמורד ממזונות לחוד אין כופין להוציא וכן במורד מתשמיש אין כופין להוציא אם לא בבאה מחמת טענה ואף במונע ממנה כל ענייני אישות דנראה עיקר לדינא דכופין להוציא אפילו אינה באה מחמת טענה וכמו שכתבתי לעיל מ"מ למעשה יש לחוש לסברת האומרים שאין לכוף דלא ליהוי גט מעושה ובניה ממזרים וכמש"ל סי' כ"ח.
2