גנזי מצרים, הלכות ספר תורה י״זGinzei Mitzrayim, Hilkhot Sefer Torah 17
א׳שימושא רבה דספר תורה
ב[ס]מ' רחמ'. הרוצה לעשות ספר תורה בכל חוקיו וככל משפטיו צריך ליקח עורות שלבהמה טהורה או נמי עורות חיה טהורה ואפילו [טריפ]ות שלהן אבל עורות שלבהמה טמאה ועורות שלחיה טמאה לא הוכשרו ולא מיבעיא ל[ספר תורה] ולא לתפילין ומזוזות אלא אפילו רצועות שלתפילין נמי צריכין עור בהמה טהורה דגרסינן בפרק במה מדליק' לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד ומסקנא דלא נצרכה [אלא לרצועו]תיהן שלתפילין אבל תפילין גופיהו הלכה למשה מסיני ורצועות שחורות של תפילין אמרינן בגמ' שחורות מי גמירי ובפרק שמונה שרצים במסכת שבת [ק"חי] גרסינן לה סתמא תנו רבנן כותבין תפילין [על גבי] עור בהמה טהורה ועל גבי עור חיה טהורה ועל גבי נבילות וטריפות שלהן ונכרכות בשערן ונתפרות בגידן והלכה למשה מסיני שהתפילין נכרכות בשערן ונתפרות בגידן אבל אין כותבין לא על גבי עור בהמה טמאה ולא על גבי עור חיה טמאה ואין צריך לומר על גבי נבילות וטריפות שלהן ואין נכרכות בשערן ואין נתפרות [אלא בגידין] שאלה שאל ביתוסי אחד את ר' יהושע הגרסי מנין שאין כותבין תפילין אלא על גבי עור בהמה טהורה דכת' למען תהיה תורת ייי בפיך מדבר המותר בפיך אלא מעתה נבלות וטרפות אל יכתבו אמר לו אמשול לך משל למ[ה] [ה]דבר דומה לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכות אחד הרגו מלך ואחד הרגו אספקליטור איזה מהן משובח הוי א[ומ]ר זה שהרגו מלך מעתה יאכלו אמר לו התורה אמרה לא תאכלו כל נבלה והיא גזירת מלך שנקראת אמרה מצוה שמעיה אמ' ליה קלוס והו[א] הדין לספר תורה דבעי עורות טהורות עילויא דבעון למע[ב]ד לתפילין עשינן לספר תורה בפ"ק דמסכת מגלה בהדיא שנינו אין בין ספרי' לתפ' ומז' אלא שהסרפים נכתבים בכל לשון תפילין ומזוזות אינן נכתבין אלא אשורית רבן שבג"א אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית ותניא נמי התם אמ' ר' יהודה אף כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה משום מעשה שהיה דתניא מעשה בתלמאי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והושיבם בע"ב בתים וכול' מעשה ולמדנו שכל עילוייא דבענן לתפילין כותיה בענן לספר תורה אלא שהספרים התירו לכתבן יונית פיר' בכתב יוני ולשון הקדש היכי דאמרי בעלי התלמוד בענין עורות טהורות לעניין תפילין ולא
ב[ס]מ' רחמ'. הרוצה לעשות ספר תורה בכל חוקיו וככל משפטיו צריך ליקח עורות שלבהמה טהורה או נמי עורות חיה טהורה ואפילו [טריפ]ות שלהן אבל עורות שלבהמה טמאה ועורות שלחיה טמאה לא הוכשרו ולא מיבעיא ל[ספר תורה] ולא לתפילין ומזוזות אלא אפילו רצועות שלתפילין נמי צריכין עור בהמה טהורה דגרסינן בפרק במה מדליק' לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד ומסקנא דלא נצרכה [אלא לרצועו]תיהן שלתפילין אבל תפילין גופיהו הלכה למשה מסיני ורצועות שחורות של תפילין אמרינן בגמ' שחורות מי גמירי ובפרק שמונה שרצים במסכת שבת [ק"חי] גרסינן לה סתמא תנו רבנן כותבין תפילין [על גבי] עור בהמה טהורה ועל גבי עור חיה טהורה ועל גבי נבילות וטריפות שלהן ונכרכות בשערן ונתפרות בגידן והלכה למשה מסיני שהתפילין נכרכות בשערן ונתפרות בגידן אבל אין כותבין לא על גבי עור בהמה טמאה ולא על גבי עור חיה טמאה ואין צריך לומר על גבי נבילות וטריפות שלהן ואין נכרכות בשערן ואין נתפרות [אלא בגידין] שאלה שאל ביתוסי אחד את ר' יהושע הגרסי מנין שאין כותבין תפילין אלא על גבי עור בהמה טהורה דכת' למען תהיה תורת ייי בפיך מדבר המותר בפיך אלא מעתה נבלות וטרפות אל יכתבו אמר לו אמשול לך משל למ[ה] [ה]דבר דומה לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכות אחד הרגו מלך ואחד הרגו אספקליטור איזה מהן משובח הוי א[ומ]ר זה שהרגו מלך מעתה יאכלו אמר לו התורה אמרה לא תאכלו כל נבלה והיא גזירת מלך שנקראת אמרה מצוה שמעיה אמ' ליה קלוס והו[א] הדין לספר תורה דבעי עורות טהורות עילויא דבעון למע[ב]ד לתפילין עשינן לספר תורה בפ"ק דמסכת מגלה בהדיא שנינו אין בין ספרי' לתפ' ומז' אלא שהסרפים נכתבים בכל לשון תפילין ומזוזות אינן נכתבין אלא אשורית רבן שבג"א אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית ותניא נמי התם אמ' ר' יהודה אף כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה משום מעשה שהיה דתניא מעשה בתלמאי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והושיבם בע"ב בתים וכול' מעשה ולמדנו שכל עילוייא דבענן לתפילין כותיה בענן לספר תורה אלא שהספרים התירו לכתבן יונית פיר' בכתב יוני ולשון הקדש היכי דאמרי בעלי התלמוד בענין עורות טהורות לעניין תפילין ולא
1