גנזי מצרים, הלכות ספר תורה נ״אGinzei Mitzrayim, Hilkhot Sefer Torah 51
א׳. . . להלוך לפני בחוצות ארץ מצרים ונצא ביום ההוא בשפעת סוסים גדולה ותעבור הרנה בארץ ותצעדנה בנות עלי שור לראות במשרתי הנתונה לי מאת מלכי כיד יי הטובה על נגידי ויקרא [פתשגן הכתב] אשר נכתב בשם המלך בשערי [ארץ מצרים] ותנתן דת לבלתי עבור [הנגידות ממני] ויעבר כל ישראל אשר בכל מלכותו תחת שבטי ויצוה לעשות לי שם כשם הגדולים אשר בארץ ולרדות בנגיד כשם נגידי וארוחתי ארוחת תמיד נתנה לי מלפניו מדי חדש בחדשו כל ימי חייו וישמחו בי כל ישראל וארץ מצרים שקטה וידעו כן עניי הצאן השומרים אותי כי חסד נגידי עמד בפני למען לא יכרת מביתו איש עומד לפניו כל הימים כי חפץ יי בידו צלח כל ימי חייו והשליך את נפשו מנגד להגדיל תורה ולהאדיר. בכן חלק לו ברבים ואת עצומים חלק שלל תחת אשר הערה לתורתו הקדושה נפשו הטהורה ואת פושעים נמנה וחטא רבים נשא ותחל רוח הנגידות אשר היתה על נגידי להאצל עלי ותחזק בי ותעמידני על עמדי ותאמצני כחי לעמוד בהיכל המלך ולצאת ולבוא [לפניו] לכל חפציהם ולכל אודותם [בזכות נגידי] ובזכות גאוננו. ואמנם לגאוני יכון [לנצח] בארץ צבי הנה מכתבו הקדוש הממלל ברור מאליה יורה שאילמלי לא החזיקה לי יד המלכות משרת נגידי היתה יד הגאונות מחזקת ומאמצת משרת נגידי לאהבת נגידי אשר נפלאתה מאהבת בן יחיד לטוב רואי כל שכן כי יד המלכות החלה להסב אופן המשרה אלי על מכונתו ובאה יד הגאונות אחריה בכל מאמצי כח והסכימה על דעת המלכות גם זאת מעם יי צבאות יצאה הפליא עצה הגדיל תושיה. אשרי מי שזכו לו אבותיו אשרי כל מי שיש לו יתד להיתלות בה. וכל אשר צוה גאוננו יכון לנצח. עלי ועל חכמי תושיה
1