האלף לך שלמה, חושן משפט ב׳HaElef Lekha Shlomo, Choshen Mishpat 2
א׳ע"ד אשר שאל בנדון מ"ש בש"ע ויש רשות ביד הלוה להחרים ולפעמים כתב סתם שמחרימין מה דינו אם בעינן שיטעון כן בע"ד שכנגדו כמו בטענת אשתבע לי בשטר או לא בעינן כן ואם יש רשות לב"ד לומר לו כן ואינו כעורכי הדיינים. הנה לדידי הדבר פשוט שיכולין לומר לו כן ואינו כעורכי הדיינים רק ללמדו טענות או היכא דהוי ערמה כגון בפ"ט דכתובות ליכא מאן דליסבה לה עצה דתיזול ותמחול אבל בלא"ה לימוד הדין לא שייך עורכי הדיינים והרי מפלפלים האחרונים בסי' י"ז אם רואה הב"ד שחייב לו יותר אם מותר לומר לו ואף מאן דאוסר היינו כגון שהבע"ד מגלה דעתו בפחות אבל אם הי' בסתם מותר לו לומר לכ"ע וה"ה נמי בזה לומר הדין דיכול להטיל עליו שבועה או חרם ודאי דמותר ובלי אמירתו נראה דנשתנה הדין מדין הש"ע דודאי חרם אינו כמו אשתבע לי בשטר דהתם דוקא בשטר הוי כן אבל חרם הוי כמו שבועת היסת דכמו בזה לא בעינן שיאמר לו שישבע ה"ה בחרם כי רק מה שכתב הש"ע אם ירצה היינו דהש"ע מיירי בחרם סתם וא"כ אינו מטיל על זה לבד רק על כל אדם ואולי לא ירצה הלוה וכדומה לכלול בזה גם אחרים שילכדו בזה לכן תלוי ברצונו אבל לדידן דכל חרם סתם הוי בקבלה לנוכח ולא נכלל רק הנתבע בזה ודאי אינו כמו היסת ואין ביניהם כלל כן דעתי נוטה:
1
