האלף לך שלמה, חושן משפט כ׳HaElef Lekha Shlomo, Choshen Mishpat 20

א׳להרב מו"ה יחיאל מיכל הובנר:

ב׳שאלתו וז"ל בב' אחין שנפל להם ירושה מאבותיהם מקום בבהכ"נ וזה ב' שנים השכיר אחד מן האחים את המקום לאיש אחר בעד סך קצוב לשנה ונתן לאחיו החצי ועכשיו קודם כלות השנה הלך אחיו השני והשכיר ג"כ לאותו האיש בעד סך הזה וסלקו בעד החוב שהי' חייב לו ואמר כשיהי' לי מעות אז אגלה לאחי הגדול ואתן לו החצי כאשר נתן הוא לי ובתוך כך הלך הבכור והשכיר המקום לאיש אחר ועתה באו ב' האחים עם ב' השוכרים לדין וכאו"א ניחא לי' דליקום בהימנותא ועוד טוען הבכור כי זה האיש שהשכיר לו הוא אלם וחייב לו ממון וכשישנה מדיבורו אם דיהי' ע"פ דת"ה עכ"ז יבא לידי היזק עי"ז עכ"ל. תשובה. הנה מ"ש רו"מ דהדין הוי עם השוכר הראשון בזה יפה פסק קצת מטעמו וקצת שלא מטעמו כי מ"ש רו"מ דהדין פשוט דשותף מה שעשה עשה אמת כן מבואר בש"ך סי' ע"ז וב"ש סי' פ"ו אך זה דוקא בשותפין שנשתתפו בזה כיון דהמנהג כן י"ל דע"ד כן נשתתפו מתחלה אבל באחין שירשו י"ל דהם לא הסכימו שיהי' מעשה אחד קיים רק בעינן דעת שניהם וז"ב בסברא אך מ"ש מטעם מצרנות ז"נ מ"ש דאף לדעת הסוברים דאין במקומות בהכ"נ דין מצרנות הא טעמא יהיב דדי מק"א בבהכ"נ אבל להיות נשאר על מקומו מודים ויפה דיבר בזה. גם יש להוסיף דהסמ"ע לא אמר רק אם כבר קנה הלוקח להיות המצרן יכול לדחותו אין לו כח אבל אם עדיין לא זכה בו הלוקח גם הסמ"ע מודה דלמעט בפלוגתא עדיף ומכ"ש אם קנה כבר המצרן מאת האחד זכה עכ"פ בחלקו ושוב יכול לזכות בחלק הב"מ מדין מצרנות. והנה לא ביאר לנו רו"מ באיזה הזמן השכיר לו הב' דאם כבר כלה שכירות הראשון אז קנה בכסף או בחזקה אבל אם עדיין לא כלה זמן הראשון אם נתן דראהן (אנגאבע) חדשה קנה אף לאחר זמן אבל אם לא נתן הדמים לא הוי חזקה במה שעומד עליו כיון דעדיין שייך לו מקודם ועיין בנתיבות סי' שי"ב במעשה כזו ואני בתשובה הארכתי דלא כוותי' מיהו בנ"ד לכאורה אין נ"מ כי אף אם עדיין לא זכה עכ"ז הוא קודם מכח מצרנות אך יש לעיין דדין מצרנות לא שייך אלא אם אין הבעלים רוצים זה יותר מזה אבל אם הבעה"ב אומר דלא ניחא לי' בהמצרן והשני נוח לו והראשון קשה הימנו כל כה"ג ליכא דין מצרנות ובפרט לפמ"ש רו"מ שטוען שיהי' לו הפסד ממון אך עכ"ז הרי זה בחלק השני ולכך אם השוכר החדש רוצה שיהי' בשותפות שיתחלקו לשבוע או לחודש או יעמדו יחד הדין עמו אבל לדחות לגמרי להמצרן אין כח בידו ויהי' נשאר שוב כולו להמצרן ולהמצרן הברירה אם ירצה יוכל לשאר בחצי שלו ואם לא ירצה אלא כולו יוכל לחזור בו כיון דהוא לא שכר אלא כולו כן הדין נוטה לדעתי. ויותר אין להאריך דברי ידידו וכו':