האלף לך שלמה, אבן העזר ק״חHaElef Lekha Shlomo, Even HaEzer 108
א׳גם נ"ל דלשיטת הסוברים דיומא קמא הוי יום ראשון ולא סעודה קמייתא ולדידהו ביום א' א"צ פ"ח מ"מ נראה דאם התחילו לסעוד מבעוד יום ולא ברכו בהמ"ז עד הלילה דאין מברכין בלי פ"ח אף דבזה ביום ראשון לא הי' נצרך כלל פ"ח מ"מ נראה דלא אזלינן בזה בתר התחלת הסעודה וטעם הדבר נראה דבשלמא בהזכרה בבהמ"ז שהוי הזכרה בתוך בהמ"ז עצמו שכולל אותו בתוך הברכה לכך אמרינן דתיכף שאכל כזית מבעוי"ו נתחייב בבהמ"ז בהזכרה זו וכיון שחל עליו החיוב מבעוי"ו שוב לא פקע אבל בברכת נשואין כיון שאין הזכרה זו בתוך בהמ"ז רק אחר בהמ"ז א"כ אינו בכלל בהמ"ז רק הבהמ"ז גורם לו להתחייב לברך גם אותן דאם בירך בהמ"ז מחויב הוא לברך אחריהם גם ברכות הללו א"כ כל שעה שעדיין לא בירך בהמ"ז לא נתחייב בברכות הללו ומה שאכל הוי גורם להתחייב בבהמ"ז ואם מברך בהמ"ז הוי בהמ"ז גורם לברך עוד הזיי"ן ברכות א"כ לאו מה שאכל גורם לברך ברכות הללו רק הבהמ"ז גורם כן ולכך כל שעה שלא בירך בהמ"ז לא נתחייב בברכות הללו לכך אזלינן בתר שעת בהמ"ז אם בשעה ההוא הוי יום שמחה נתחייב בהם ואם לא פטור ואינו דומה להזכרה דהוי בתוך בהמ"ז עצמו א"כ הוי בכלל בהמ"ז עצמו וכיון דהאכילה גורם לו והאכילה הוי מבעוי"ו ולכך נתחייב בבהמ"ז אבל ברכה זו הוי בפ"ע אינו בתוך בהמ"ז עצמו א"כ לא הוי האכילה גורם להם רק לבהמ"ז והבהמ"ז גורם לברכות הללו לכך לא אזלינן בתר שעת אכילה רק בתר שעת בהמ"ז וכיון דאז כלתה השמחה אין לברך ולכך נ"ל דאם לא סעדו סעודה קמייתא עד סמוך לערב ונמשכה סעודתן עד הלילה בעינן פ"ח דלכאורה הי' נראה דל"ב פ"ח ממ"נ דאם יומא קמא סעודה קמייתא א"כ אף באכלו בערב הוי עדיין סעודה קמייתא ואם יומא קמא הוי יום ראשון א"כ הרי התחילו ביום א' אך לפמ"ש ג"כ אין לברך דאולי כדעת המפו' דיומא קמא היינו יום ראשון ולא בסעודה תלוי וכיון דחלף לו יום ראשון אינו מברך ולא אזלינן בתר התחלת הסעודה בזה וספק ברכות להקל כן נ"ל:
1