האלף לך שלמה, אבן העזר ק״יHaElef Lekha Shlomo, Even HaEzer 110
א׳במ"ש בסי' ל"ד סעיף א' כל המקדש בין ע"י עצמו או ע"י שליח מברך וכו' וי"א דאחר מברך הנה לפמ"ש התוס' ראי' דע"י שליח מברכין ממה שלמדו במס' כלה מויברכו את רבקה ואליעזר שליח הוי עיי"ש א"כ מוכח להדיא דאחר מברך דהרי התם לא בירך השליח רק הם ברכו אותה ומוכח להדיא דאחר מברך. ונראה דאסור לאחר לברך אא"כ שמע מפי שניהם שנתרצו בקדושין וכל שלא שמע מפי האשה שנתרצית בקדושין אסור לברך ומה"ט א"ש מה שס"ל לרוב הפוסקים דמברכין קודם האירוסין ויש פוסקים ס"ל דמברכין לאחר אירוסין משום דחיישינן שמא הדרא בה האשה אך לפמ"ש כיון שהאשה אמרה בפירוש שמתרצית להתקדש לא חיישינן שמא תחזור בה כמ"ש בקדושין (מ"ג ע"ב) דלא חיישינן שמא נתרצה האב דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ואף דרבא פליג שם וס"ל דוקא מכח דטרח היינו כיון ששם הי' דעתו תחלה לקרובו רק שמכח כפי' בדברים התרצה לדעת אשתו בזה י"ל שאם כבר נעשה מעשה שקדשה קרובו ניחא לי' דדעתו קרובה לקרובו ורצוי שלו הי' רק ע"י כפי' אבל בעלמא י"ל דמודה רבא דל"ח שמא נתרצה אף דלא טרח ולכך גם הכא לא חיישינן שמא תחזור בה האשה כיון שמתרצית.
1
ב׳אך בזמנינו נראה דא"צ לשמוע מפי הכלה כיון דטרחה כולי האי ונכנסה לחופה עמו אז חזקה דאין אדם טורח וכו' ובודאי נתרצית מתחלה ולא תחזור בו, ועוד נראה בטעם דברי הפוסקים דמברכין קודם אירוסין דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ולכך אם תחזור בה הרי גרמה ברכה לבטלה למפרע ולכך בודאי לא תחזור בה עוד וז"פ ולפי טעם זה הא דפסקינן ביו"ד סי' רמ"ה דברכת להכניסו מברכינן בין מילה לפריעה היינו כיון דאפשר בהכי לצאת ידי שניהם אבל כאן דלא אפשר מברכינן עובר לעשייתן כנ"ל. למדתי חידוש מדברי הרשב"א בחי' לפ"ק דכתובות דמשמע שם דס"ל דחופה הוי רק דרבנן ומה"ת א"צ נשואין כלל ולכך אין מברכין על חופה לחד טעמא שם עיי"ש ועיין בדיני חופה שלי מזה:
2