האלף לך שלמה, אבן העזר קכ״אHaElef Lekha Shlomo, Even HaEzer 121
א׳/אה"ע/ בסי' כ"ז סעיף ט' בהג"ה וי"א וכו'. נ"ל דאם בשעה שאמר הוא לה הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שקבלתי ממך ואמרה היא הן מהני לכ"ע אף שלא אמרה תחלה ואתקדש אני לך וע"כ לא ס"ל להמחבר דבעינן ואתקדש אני לך רק אם לא אמרה הן אבל אם אמרה הן מהני כמו בנתן הוא ואמרה היא דמהני באמר הוא הן ואף לדעת הב"ח הנ"ל דבעינן דוקא במדברים מענין לענין היינו גבי דידי' דבעינן אמירה מעליא לקנות אבל אם הוא אמר רק שבעינן גלוי דעתה דניחא לה בזה ודאי אמירתה הן אף שלא דברו תחלה מענין לענין דבזה ודאי לא גרע ממקדש בגזל דמהני אמירת הן ובאמת זה נראה טעם הסוברים דבעינן שתאמר תחלה ואתקדש אני לך דאם לא אמרה כן תחלה לא מהני אם נתנה היא והוא אמר אח"כ הרי את וכו' והיא שתקה דזה דומה לשתיקה דלאחר מתן מעות לא מהני אם בא לידה תחלה שלא בתורת קדושין אבל אם בא לידה תחלה בתורת קדושין מהני שתיקתה אף לאחר שכבר בא לידה כן ה"נ שאם נתנה היא לו סתמא א"כ כיון שקיבל הבעל ממנה תיכף בא לידה ההנאה מה שהוא קיבל ממנה וא"כ כבר בא לידה ההנאה שהיא מקבלת ממנו והוי כאלו הפרוטה שנותן לה הבעל כבר בא לידה שלא לשם קדושין ולכך לא מהני אח"כ שתיקה דהוי לאחר מתן מעות ולכך בעינן שתאמר תחלה ואתקדש אני לך ואז בא ההנאה זו לידה לשם קדושין ומהני שתיקה דלאחר מתן מעות ולפ"ז באמרה אח"כ הן דמהני בבא לידה מתחלה סתם א"צ שתאמר ואתקדש אני לך ואף דבשאר קדושין אם נתן לה הכסף סתם ואח"כ אמר לה תכ"ד לנתינה הרי את מקודשת לי דמהני אף בשתקה ולא נחשב זה שתיקה דלאחר מתן מעות ולמה לא יועיל כאן אם אמר לה תכ"ד לקבלתו ולמה בעינן ואתקדש או הן לק"מ דהטעם דתכ"ד לא נחשב שתיקה דלאחר מתן מעות משום דהרי עדיין הי' יכול לחזור בו מהנתינה תכ"ד ולחזור וליטול ממנה הכסף לכך הוי כנותן לה עתה בשעת אמירה דבכל דוכתא תכד"ד כד"ד ובכל הקנינים כגון משיכה וכדומה יכול לחזור בו תכ"ד כמ"ש בחו"מ סי' קצ"ה אך נראה דדוקא שהנותן יכול לחזור בו תכ"ד ולא ירצה ליתן אף שהמקבל משך אבל המקבל ודאי תיכף שקנהו כבר נעשה שלו וא"י לחזור בו ולומר אי אפשי דבשלמא הנותן לא עשה מעשה רק ציוה להמקבל לקנות לכך יכול לחזור בו תכ"ד דאתי דבור ומבטל דבור דהוא לא עשה שום מעשה רק אמירה שציוה להמקבל לקנות וע"י אמירה שלו רוצה המקבל לקנות לכך יכול לחזור מאמירה שלו תכ"ד ולומר שאין רוצה עוד ליתן אבל המקבל שעשה מעשה בידיו וקנה בא' מהדרכים ודאי א"י לחזור בו אף תכ"ד דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ושוב א"י לומר א"א בו רק כבר הוי שלו ולפ"ז הכא בנתנה היא לו א"כ תיכף שקיבל שוב א"י לחזור בו אף תכ"ד לומר שאינו רוצה וכבר נגמרה המתנה וכיון שהוא א"י לחזור בו ממילא ההנאה שלה ג"כ כבר נגמרה ואין בידו לבטל ממנה הנאה זו אף תכ"ד ושוב הוי שתיקה דלאחר מתן מעות ולא מהני אף תכ"ד כאן ולכך בעינן שתאמר ואתקדש אני לך או הן. אך לפ"ז הי' נראה שוב דדוקא בעינן שתאמר תחלה ואתקדש אבל אמירת הן לא מהני דע"כ לא מהני הן אחר מתן מעות רק אם בא לידה המעות בתורת פקדון אז כיון שסוף סוף המעות שלו מהני מה שאומרת הן אבל אם בא לידה בתורת מתנה והוא אחר כדי דבור לא מהני אף שתאמר הן כמ"ש בהג"ה דהיכא שהקידושין לא מהני צריך לחזור וליטול ממנה הכסף והוא מחידושי הרשב"א מטעם דהוי מתנה ושוב לא מהני הן כמ"ש בחי' וא"כ ה"נ כיון שקיבל ממנה המקבל ההנאה הבאה לה הוי מתנה ושוב אם זה נחשב שתיקה לאחר מתן מעות אף הן לא מהני אך נראה דבאמת אף כאן מהני תכ"ד אמירת המקבל ולא חשוב כלל שתיקה דלאחר מתן מעות כמו בכל קדושין מטעם דהרי מצינו בכמה דוכתא בש"ע חו"מ שהיכא שהמוכר או הנותן יכול לחזור בו אז לא סמכא דעתא דהלוקח או מקבל מתנה ולכך אף הוא יכול לחזור בו וא"כ הה"נ לענין תכ"ד כיון שהנותן יכול לחזור בו תכ"ד אף המקבל יכול לחזור בו תכ"ד וא"כ אף הכא תכ"ד לא הוי שתיקה דלאחר מתן מעות כיון דיכול המקבל לחזור בו ולא היתה צריכה האשה כלל שתאמר ואתקדש אני לך לכך נראה דעיקר הטעם דבעינן ואתקדש אני לך היינו כדי שתגלה דעתה שהיא נהנית מקבלתו וכוונתה לטובת עצמה לא לטובת המקבל דבסתם הוי הכונה לטובת המקבל אף באדם חשוב כמ"ש בחי' ונמצא קצת בט"ז מזה ולכך בעינן שתאמר ואתקדש וכו' ולפ"ז שוב אף אם לא אמרה ואתקדש אני לך רק אחר אמירת הבעל אמרה היא הן ג"כ גלתה דעתה שהיא נהנית מזה ג"כ מהני וז"ב לדינא דבאמרה הן מהני:
1