האלף לך שלמה, אבן העזר ל״דHaElef Lekha Shlomo, Even HaEzer 34
א׳נסתפקתי בהני דמה"ת לא הוי גט ורבנן תקנו דהוי גט והיינו משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מני' אם אסורה לכהן או לא ובפרט לענין דיעבד אם נשאת תצא או לא כגון לענין בטלו מבוטל לדס"ל דאינו מבוטל או לדידן דקיי"ל אין אונס בגיטין וכמ"ש בש"ע לק' סי' קמ"ד והיינו מטעם דאפקעינהו וכו' אם מותרת להנשא לכהן כיון דבאמת אין כאן קדושין או אסורה ואם אסורה אם עכ"פ בדיעבד ל"ת או אף בדיעבד תצא. והנה כל ס' שלנו הוא רק לדעת התוס' בגיטין דמשמע מדבריהם דבאמת כדין יחפה והקדושין בטלין א"כ י"ל דגם לכהן מותרת אך להרשב"א פ"ק דכתובות דס"ל דבאמת לא אפקעינהו רק כיון שהוא יודע שיפקיעו רבנן הקדושין הוא גומר ומגרש ואינו מבטלו בלב שלם לדידי' ודאי דאסור לכהן וכן מפורש בדבריו עיי"ש והובאו דבריו באבני מלואים סי' קמ"ו. והנה פשוט דין זה נראה ביבמות ק"כ גבי מה דבעי רבא מ"ט דר"א וכו' ת"ש אשה שהלכה היא ובעלה למד"ה ובאה ואמרה מת בעלי וכו' וליחוש דלמא בגיטא אתי והאי דאמרה הכי לקלקלה לצרה קמכוונה אי דאינסב לישראל ה"נ הבמ"ע דאינסב לכהן וק"ל ליחוש דלמא יתן לה הבעל גט ע"ת אם לא באתי מכאן עד יב"ח וארעו אונס ולא הי' יכול לבוא ובזה מותרת להנשא משום דאין אונס בגיטין ומה שאומרת שמת לקלקלה לצרה קמכוונה ואף דנשאת לכהן ל"ת כיון דאפקעינהו רבנן לקדושין מני' א"כ אינה גרושה כלל ומותרת לכהן ובפרט דכאן הוי רבא בעצמו בעל האבעיא וא"כ ק' להך לשנא וקיי"ל הכא דס"ל לרבא דאין אונס בגיטין ומה מבעיא לי' בטעמא דר"א לפשוט מהך ברייתא וא"ל משום דנשאת ליחוש דלמא נפקר בגיטא וא"ל הנשאת בנשאת לכהן דאכתי דלמא גרשה ע"ת באם לא באתי וארעו אונס ולא בא דבכה"ג עכ"פ כיון דכבר נשאת ל"ת ומדלא פשיט רבא מזה מוכח דבכה"ג אף אם נשאת תצא הן אמת לפמ"ש התוס' בגיטין ל"ד ד"ה אפקעינהו דל"ח שמא יחפה על ב"א דרוב אנשים אין מגרשים נשותיהם ואם מגרשים אין מבטלין א"כ י"ל ה"נ כיון דרוב אנשים אין מגרשים ואף אין מגרשין ע"ת ואף אם מגרשין ע"ת ל"ח לאונס ולכך יכולה צרתה לסמוך עלי' ואין ראי' מזה דאסורה אפי' בדיעבד לכהן אך לפמ"ש התוס' אח"כ דלכך א"י לחפות כה"ג משום כיון דמכוין לכך לא אפקעינהו רבנן לקדושין א"כ משמע דאם לא הי' מכוין לכך הוי חיישינן אף לשמא יגרש ושמא יבטל א"כ ה"נ קשה דליחוש לשמא גרשה ע"ת אם לא באתי ושמא אירע אונס ובפרט דמאי פריך וליחוש דלמא נפקא בגיטא ומאי פריך דלמא לגט ל"ח כיון דרוב אנשים אין מגרשים נשותיהן משא"כ מיתה דשכיח הוא כמ"ש בכמה דוכתא ובע"כ דמשמע לי' דאף למאי דלא שכיח ראוי לחוש א"כ לפ"ז יש לחוש שמא גירש ע"ת ושמא אירע לו אונס ובע"כ כמ"ש דאף בדיעבד תצא מכהן ומקלקלא לנפשה שפיר. אחרי כותבי זה ראיתי בפרש"י כתובות ב' ע"ב ד"ה לא שמי' מתיא וז"ל והוי גיטא ותנשא לאחר וגם לכהונה נפסלה מהיום והדבר תמוה למה פרש"י כן דגם לכהונה נפסלה דפשיטא אם מותרת לאחר פשיטא דאסורה לכהן וגם הוא ק"ו דמה אם לקולא הוי גט ומותרת להנשא מכ"ש לחומרא דמהני דהרי אפי' ריח הגט פוסל לכהונה ומה לשון וגם שכ' רש"י וגם בכל הסוגיא דמזכיר לשון דהוי גט לא כתב רש"י כן רק הכא וזה צריך טעם אך נראה דז"כ רש"י כיון דעיקר הטעם דאין אונס בגיטין הוא משום תקנה דרבנן ובע"כ משום דאמרינן אפקעינהו רבנן וכו' וא"כ תינח להנשא לאחר מותרת מטעם אפקעינהו אך לכהן אדרבא כיון דאפקעינהו רבנן לקדושין ראוי שתהי' מותרת אף לכהן ולכך שפיר פרש"י דאף דמותרת לאחר מטעם דאפקעינהו מ"מ אסורה לכהן מהיום ולכך א"ש לשון וגם והיינו משום דהי' קשה לרש"י דלמה האריך שמואל בלשונו לומר לא שמי' מתיא הול"ל בקיצור הוי גט אך הנה אם הי' אמרינן דלכהן מותרת א"כ הי' מועיל בביאתו למקצת דאם לא בא כלל א"כ הוי הגט מה"ת ולא הי' צ"ל אפקעינהו והיתה אסורה אף לכהן אבל אם באמת בא רק דפסקא מברא ואמר חזו דאתאי כיון דמה"ת נחשב ביאה וצריכין לבא לטעם דאפקעינהו א"כ שוב מותרת אף לכהן א"כ הועיל במקצת דביאתו למקצת דברים להתירה לכהן ולכך קמ"ל שמואל לישנא יתירא דלא שמי' ביאה כלל וז"ש ל"ש מתיא והוי דינו כאילו לא בא כלל ואז אסורה אף לכהן וז"ש רש"י מדאמר שמואל בלשונו ל"ש מתיא מוכח דקיי"ל דהוי גט ממש לכל דיניו גם לכהן וא"ל דרש"י פי' כן לס"ד דהי' סבר דמדינא אין אונס בגיטין מדין תורה אבל למסקנא דהוא מכח תקנה באמת מותרת אף לכהן ומעשה דשמואל הוי מטעם דהוא אונס דשכיח דז"א דגם להס"ד הי' יודע דטעמו רק משום תקנה וכמ"ש רש"י בריש הסוגיא וכדמפרש בגמ' טעמא דמהיכי תיתי מה"ת יהי' עדיפי גיטין משאר דברים דמהני בהו טענת אונס ובע"כ דגם להס"ד הוא רק מטעם תקנה רק דתחלה סבר דרבא למד כן ממתניתין וברייתא ואח"כ דחה דרבא מסברא דנפשי' אמר אך זה ידע גם להס"ד דהוא רק מטעם תקנה ואעפ"כ כתב רש"י דמלשון שמואל מוכח דאסורה לכהן והרי להס"ד הי' סובר דטעמא דידי' משום דאין אונס בגיטין מוכח דגם בזה אסורה לכהן ובע"כ כוונת רש"י אף בדיעבד דלענין לכתחלה פשיטא דאסורה משום מ"ע וכדומה ובע"כ דקמ"ל רק לענין דיעבד וא"ש ודו"ק:
1