האלף לך שלמה, אבן העזר ס״גHaElef Lekha Shlomo, Even HaEzer 63
א׳מה שהעיר על הטעם דחסה דהרי אין ישראל מצווין על העוברים. הנה ז"א אטו לא מצינו כמה פעמים שעשו חז"ל תקנות אף בממון ומפני תקון העולם וא"כ מכ"ש דהוי ראוי שיתקנו בשביל חיי הנפש אף אם הוא לא יתחייב עליו מ"מ תקנו כן מפני תקנת הולד ונעלם מרו"מ הסוגיא במקומה דהרי תחלה קאמר הש"ס טעם אחר שמא תעשה עוברה סנדל והרי בזה ודאי ליכא חיוב ולא איסור דהרי הוא אינו עושה דבר ובע"כ הכונה רק מכח תקון הולד וחיי הנפש א"כ ה"ה לטעם דחסה הוי כן. הן אמת למעיין בפרש"י ד"ה דאחר נמי חייס עליו וכתב רש"י שאין אדם מכוון להרוג נפש משמע דס"ל לרש"י דהחשש הוי שיכוון להרוג נפש בכונה ומי דחקו לכך ולפי פשוטו הוי כוונת הש"ס כך דידי' חייס עליו ומכוין בכונה להיות נשמר שלא להרגו אבל דאחר לא חייס עליו ויש חשש שלא יהי' נשמר וממילא בלי דעת יהרגנו ומי הגיד לרש"י לומר דהכונה של הש"ס שיכוין להרגו וכך הו"ל לרש"י לפרש דאחר נמי חייס עליו והוא נשמר לכוין שלא להרגו ולמה פי' שאינו מכוין להרוג נפש ובע"כ דס"ל דהחשש דחסה הוי מכח שהוא הבועל יעשה איסור וא"כ הרי דבר שאינו מתכוין מותר ובע"כ הוי החשש שיכוין להרגו ולכך הוכרח לפרש דאחר חייס נמי עליו ואינו מכוין להרוג נפש אך דבריו תמוהין דמנ"ל כן הרי בחשש סנדל אין הטעם מכח איסור הבועל רק מכח תקון הולד א"כ י"ל גם לטעם דחסה הוי כן. מיהו אחר שעוררני רו"מ מצאתי ליישב הרמב"ם שהעתיק הטעם דחסה די"ל דודאי הרמב"ם מפרש כפשוטו דחשש דחסה אינו שיכוין בידים להרגו רק שלא יכוין להיות נשמר ויהי' נהרג בלי כונה ומה דמשני דידי' חייס עליו היינו דחייס עליו ונשמר בדבר שלא להרגו ומה דפריך דאחר נמי חייס עליו זה שפיר הוי הכונה דמכח האיסור דעכ"פ איסור הוי בעוברין לכך הוא נשמר שלא לחייס אך הרי דבר שא"מ מותר וא"כ מניין לנו דאחר חייס עליו אך הנה בהך ברייתא דלא ישא אדם מעוברת חברו סיים שם יוציא ולא יחזיר עולמית וחכ"א יוציא ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס. והנה ידוע דבר פלוגתא דר"מ הוא ר' יהודא ומצאתי און לי בתוס' שם (דף ל"ו ע"ב) שהקשו כן דר"י אדר"י וא"כ ה"נ יהי' קו' הש"ס הנ"ל כן כיון דמוכח מדברי חכמים דגם ר"י מודה דמעוברת חברו לא ישא ולכך פריך שפיר דלר"י מה הוי טעמא דמעוברת דאין לומר מכח דחסה דא"כ דידי' נמי ואין לומר דידי' חייס עליו דא"כ דאחר נמי חייס עליו והיינו מכח האיסור הוא חייס עליו ונזהר בדבר ואין לומר דהרי ליכא איסורא דהוי דבר שא"מ דהרי ר"י ס"ל דשא"מ אסור וא"כ דאחר חייס נמי עליו מכח האיסור לכך הוכרח לתרץ דלר"י דמודה דמעוברת חברו אסורה הוא ס"ל הטעם דסתם מעוברת למניקה קיימא אבל לדידן דקיי"ל כר"ש דדשא"מ מותר שפיר נשאר הטעם דדחסה ואינו נזהר לשמור בדבר ודידי' חייס עליו ודאחר לא חייס עליו דאינו שלו ואיסורא ליכא דאף אם יהרגנו הוי דבר שא"מ ומותר ומ"מ התקנה עשו בשביל חיי נפש הולד כמו בחשש סנדל ודוק כי זה עצה נכונה כפתור ופרח:
1