האלף לך שלמה, אבן העזר ס״חHaElef Lekha Shlomo, Even HaEzer 68
א׳שא' באשה שנתגרשה מבעלה בעודה מעוברת ואח"כ ילדה והתחילה להניק ערך ו' חדשים ואח"כ הורה לה מורה ליתן בנה למינקת וחזרה בה ונתנה לאחרת וחזרה ועוד לאחרת פעם ג' ואח"כ נשאת עפ"י הוראת המורה. תשובה. הנה המורה לא טב הורה אך מה שהפריז הגאון מו"ה משה טויבש דמחויב לגרשה הנה באמת מדינא נראה דא"צ לגרשה ודי בהפרשה דהנה בראש מ"ש הגאון הנ"ל דאף הר"ש הזקן המתיר היינו רק באינו מכירה ולא במכירה הנה במחכ"ת לא דק בלשון הש"ע שכתב וז"ל זה שאמרנו בגרושה יש מי שאומר דהיינו דוקא שהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה וכו' משמע דדוקא אם קודם שנתגרשה היתה ההנקה וההכרה אז אסורה אבל אם בשעת הגרושין לא הכירה רק אח"כ ומכ"ש אם הנקה והכרה שניהם הי' אחר הגרושין אז להר"ש הזקן אין לה דין מניקה דדוקא אם בשעת הגרושין לא הוי ההכרה ומכ"ש אם גם הנקה לא הי' אז אח"כ הוי דינה רק כשאר מינקת אחרת ואין לה שם מינקת חברו כלל וכיון דבאחרת א"י למחות בה מלהנשא אף שמכירה ה"ה בזה וכן מצאתי אח"כ באבני מלואים כן מטעם אחר קצת, ועוד לא דק הרב בזה מה דנתן כאן בזה דין מכירה דהרי שורש דין זה דמכירה היא מחויבת להניק הוא מן הש"ס (נ"ט ע"ב) ושם פרש"י דמכירה ואינו רוצה להניק מאחרת וכ"כ הרמ"א בסי' פ"ב משמע דוקא בכה"ג שאינו רוצה לינק מאחרת יש לו דין מכירה וכמו דנקט בש"ס ופוסקים הטעם מפני סכנת הילד וכאן הרי כתבו דהי' יונק מג' נשים אחרות א"כ אין לה דין מכירה. ועוד נ"ל בטעם הדבר למה בעינן שיהי' הכרה בשעת הגרושין והיינו דודאי יש אומדנא דדעת הבעל הוי שאינו מגרשה רק באופן זה שתניקהו ולא תנשא שלא יזיק לילד ואדעתא דהכי גרשה רק היכא דעדיין אינו מכירה ומכ"ש אם בשעת הגרושין עדיין לא התחילה להניק כלל ליכא אומדנא דאולי הוי דעת הבעל שישכיר לו מינקת אחרת אם לא תרצה להניקהו וליכא אומדנא דהגרושין נעשין ע"ד כן אבל אם בשעת הגרושין הכירה אז כיון דלא אפשר עוד באחרת אנן סהדי דלא גרשה הבעל רק ע"ד כן שלא תנשא עד שתגמור הנקה שלה ולכך איך תנשא א"כ יהי' למפרע בטל הגרושין ולזה נתחדש לנו פתח חדש להתיר בזה"ז בגרושה אף שהכירה בשעת הגרושין לפמ"ש התוס' דהיכי דהדבר תלוי בדעת שניהם לא אזלינן בתר אומדנא ולכך הר"ש הזקן מיירי קודם תקנת ר"ג דהוי אפשר לגרשה בע"כ לכך אזלינן בתר אומדנא דבעל אבל לדידן דא"א לגרשה בע"כ רק מרצונה וא"כ הוי הדבר תלוי בדעת שניהם והרי התוס' כתבו בפג"ש דבקדושין לולי הטעם שכתבו שם דאין נ"מ לו מה שיהי' אחר מותו הוי נחשב תלוי בדעת שניהם וא"כ ה"ה בגרושין לדידן דהוי דבר תלוי בדעת שניהם ולא אזלינן בזה בתר אומדנא ולכך אף שמכירה מקודם יש לה רק דין שאר מינקת דעלמא ואין כח למחות בידה לאסרה להנשא. ולולי דברינו הי' דברי הר"ש הזקן תמוהין דמה ראי' מביא דבמכירה אסורה להנשא ממ"ש בש"ס שם דבמכירה בפה ומניקתו הרי שם מפורש דהוי מפני סכנת הילד א"כ מוכח דלא מצד עצמה מחמת שהיתה אשתו מחויבת להניק רק מפני סכנת הילד וה"ה מניקה אחרת נמי א"י לחזור היכי דהוי סכנה וכן מוכח בהגהת רמ"א סי' פ"ב בהתחילה להניק אחרת ומכירה אין דוחין נפש מפני נפש וא"כ אם באחרת נמי א"י לחזור בה ואעפ"כ אטו נאמר דמינקת דעלמא אסורה להנשא במכירה זה ודאי אינו וכמ"ש גם ההפלאה שם וא"כ מנ"ל לגרושה שלו דאם מכירה אסורה להנשא ומה ראי' מהתם התם הוי הכונה דדינה רק כאשה מינקת דעלמא ולענין נשואין י"ל כמו דמינקת בעלמא אין מוחין בידה ה"ה בזו ובפרט די"ל בשלמא לכופה להניק אם לא תניק הוי סכנה ודאית לפנינו אבל להנשא הוי כמה ספיקי אולי לא תתעבר ואולי לא יעכר חלבה ואולי יניק מאחרת ומנ"ל ללמוד זה מזה (ועיין בחבורי לאהע"ז מהד"ג סי' ק"ז בארתי יותר דין זה) אך לפי הנ"ל א"ש דכוונת הר"ש רק לראי' דהיכי דמכירה הוי הכרח שהיא תניקהו דא"א באחרת ויש סכנה בדבר לכך שוב הוי אומדנא דהבעל לא גרשה רק באופן זה מיהו יש לדחות די"ל דכוונת הראי' הוי כך דקשה מה קמ"ל שם בש"ס בברייתא דאם הי' מכירה כופה ומניקתו מפני סכנת הולד דמה קמ"ל בגרושתו ת"ל אף במינקת דעלמא הוי כן ובודאי לא עדיף גרושתו ממינקת דעלמא בע"כ דקמ"ל דכיון דחייבת להניק יש לה דין מינקת דאסורה להנשא מיהו בלי ראי' נמי מסתבר לומר כן ומוכרח הוא מלשון הש"ע ופוסקים הנ"ל דמשמע דבעינן דוקא דהכרה יהי' בשעת הגרושין ולא אח"כ לכך מסתבר לומר דהטעם כנ"ל מכח אומדנא ונולד לנו היתר חדש במכירה לדעת ר"ש הזקן מיהו כאן אין נצטרך לכך דאין לזה דין מכירה מטעמים הנ"ל. היוצא מזה לדעת הר"ש הזקן היתה כאן מותרת להנשא. ואם כי לדינא אין לסמוך על כך מ"מ בדיעבד אם כבר נשאת ע"פ הוראת חכם ודעת הת"ה היכא דהוי ע"פ הוראת חכם הוי שוגג. ומ"ש הגאון מהר"מ דהמשל"מ פי"ב מהל"ג חולק על הת"ה לא דק דלא על הוראה זו הוא משיג רק על גוף הדין מה דמשמע מן הת"ה דבשוגג כ"ע מודים דא"צ לגרש ע"ז תמה דיש חולקים וס"ל אף בשוגג בעי גט אבל ע"ז אינו חולק דהוראת חכם מקרי שוגג. ומ"ש הגאון הנ"ל דהיינו דוקא ע"פ חכם מומחה מפורסם הן אמת דבדין משאל"ס בסי' י"ז מפורש כן אך התם הוי הדין דאף נשאת בשוגג תצא רק דאמרינן דבנשאת ע"פ הוראת חכם עדיף משוגג ודמיא לאונס בזה בעינן שיהי' מפורסם בהוראה וכ"כ המשל"מ פי"ב מהל"ג דאם הוי ע"פ גדול הדור לכ"ע ל"ת ועדיף משוגג אך היכי דלא הוי ע"פ חכם מפורסם אין לו דין אונס אבל דין שוגג יש לו דהרי כתב הת"ה דאף בע"ה שאינו יודע הדין דאסורה נמי הוי שוגג דלא גרע הוראת המורה מאן דהו מאם הי' בעצמו ע"ה ושוגג ולכך בזה עכ"פ להסוברים דבשוגג א"צ גט גם כאן א"צ גט וא"כ כיון דיש לנו דעת הר"ש הזקן שמתיר לגמרי בגרושה ודעת הסוברים דבשוגג א"צ גרושין הוי לנו ס"ס להקל וכדאי הם לסמוך עליהם שלא לכופם לגרשם ודי בהפרשה וחושש אני לדין גט מעושה שלא כדין אם נכוף אותו לגרש כן נ"ל. ומ"ש השואל שדעת ר"י מטראני בש"מ כתובות דגם ביונק מאחרת יש לו דין מכירה ולדעתי משום הא לא אריא דאין לנו לחוש לדעת יחידאי נגד דעת רש"י והפוסקים והגהות רמ"א שפסקו להיפוך וגם מה שהביא ראי' מבה"ג שכתב דאחר ג"ח הוי בודאי בחזקת מכירה וכופה וכו' זה פשיטא דאין ראי' דהוא מיירי בסתמא גם עדיין לא בדקו אותו אם יניק או לא אז כשבאים לב"ד תיכף כופה ומניקתו דסמכינן אחזקה דהוי בכלל מכירה אבל אם אירע דכבר נתנסה בפרט השלש מניקות ויונק מכולם א"כ חזינן דיצא מן הרוב ואין לנו אלא מה שעיננו רואות והברור כמש"ל דדי בהפרשה:
1