האלף לך שלמה, אבן העזר פ״בHaElef Lekha Shlomo, Even HaEzer 82
א׳הנה בדין אם כמה סימנים אמצעים מצטרפין להיות סי' מובהק נחלקו הפוסקים ול"נ להכריע בין ב' סימנים לג' דבב' סי' כיון דבעלמא קיי"ל בתרי זימני לא הוי חזקה הרי דאפשר להיות דרך הזדמנות ומקרה לומר דאתרמי כך לכך ה"ה בזה אין ראי' מהם לומר דהוי ס"מ אבל בג' סי' אמצעים כיון דקיי"ל בג' זימני הוי חזקה ולא תלינן באתרמי ממילא הם מצטרפין להיות ס"מ. ובזה בארתי מדרש פ' וישב עה"פ הכר נא וכו' הכר נא בוראך שלך ושל בוראך הם והוא תמוה והמ"כ פי' שנמצאו דרך נס והוא דחוק וממ"נ אם יאמין לה יהודא א"צ לכל אמירה זו ואם לא יאמין לה מניין ידע שהוא דרך נס וגם יש שם לעיל במד"ר שביקש לכפור אמרה לו הכר נא בוראך ותמוה איך שייך לומר שצדיק כיהודא יכפור ח"ו ונר' דק"ל ושוב ראיתי בחמדת שלמה חאה"ע סי' ל"א שגם הוא נתקשה בזה ומה שהרגיש תחלה מיעקב זה שטות אך זה קשה שפיר דמה אמרה תמר הכר נא למי החותמת ויהודה הודה הרי הש"ס ביבמות מסיק דחיישינן לשאלה וא"כ ה"נ דלמא נתן לאחרת והאחרת השאילה לה והי' אפ"ל דחשש שאלה הוי רק דרבנן ולא מה"ת אבל אין לומר דנהי דיש לחוש לשאלה עכ"פ כיון דספיקא הוי שוב א"א להורגה ז"א דא"כ ק' אף בלי הסימנים כיון דידע בנפשו דבא על אשה אחת הו"ל לחוש שמא היא היתה ובע"כ שהי' הולך בתר רובא דעלמא או כיון דלא הכירה אמר מסתמא אינה היא א"כ ה"נ עכשיו מה מהני הסימנים הרי ראוי לילך ב"ר דעלמא והסימנים אין ראי' דיש לתלות בשאלה ובע"כ יהי' מוכח דהוי חשש שאלה רק דרבנן או י"ל דדוקא בסימנים חיישינן לשאלה אבל אם הוי הכרה ע"י ט"ע ל"ח לשאלה כדעת המהר"ל מפראג וי"ל דכאן הוי ההכרה ע"י ט"ע אך להמדרש לא הוי ניחא לי' בזה והוי ק"ל אריכות הלשון למי החותמת וכו' לאיש אשר אלה לו וכו' מיותר והוי די הכר נא למי החותמת וכו' לו אנכי הרה ולזה מפרש דבע"כ כאן הוי ההכרה רק ע"י סימנים ולמ"ד סימנים דרבנן הוי בהו ס"א בכל אחד רק בהצטרף שלשתן נעשה ס"מ אם סד"ר הוי כאן סימנים גרועים בכ"א וע"י שלשתן נעשה אמצעי ולכך אמרה דוקא לאיש אשר אלה לו שלשתן אנכי הרה דעל ידי ג' נעשה ס"מ ולפ"ז י"ל דלכך רצה יהודא לכפור דרצה לומר דאפשר בשאלה לכך רצה לכפור אבל היא אמרה לו כי שכ' הצ"צ בתשובה דבדבר השאול ל"ח לשאלה דאין השואל רשאי להשאיל עיי"ש א"כ ה"נ כיון דהוא נתן לה רק במשכון והרי הוא רצה לקיים התנאי רק דהיא הלכה תחילה משם וא"כ לא הוי החפצים שלה ואף דהוא אמר תקח לה הרי מזה לא ידעה היא כן וא"כ סברה דאינן שלה ואין רשאי להשאיל אך י"ל דהרי בטלית קיי"ל דמותר ליטול טלית של חבירו שלא מדעתו דניחא לי' לקיים מצוה בממוני' וא"כ ה"נ כיון דהי' בהן אחת של מצות ציצית א"כ בזה שפיר יש לחוש לשאלה ושוב אף דבב' אין לחוש לשאלה שוב הוי רק ב' סימנים אמצעים או גרועים ומב' לא נעשה סימן טוב אך י"ל הרי הוי אשה ואשה פטורה מן הציצית ולא שייך בזה ניחא לי' לקיים מצוה בממוני' ושוב אין לחוש לשאלה אך הנה אם אשה פטורה מן ציצית או לא תליא בזה אם לילה זמן ציצית או לא דאם לילה זמן ציצית לא הוי מ"ע שהז"ג ואשה חייבת ואם לילה לאו זמן ציצית אשה פטורה ולכך היא היתה מסופקת בזה ולכך הוכיחה לו כך דהנה ידוע משחז"ל במנחות במעשה דתלמיד אחד שהי' זהיר במצות ציצית שהגין עליו מן הזנות וכמ"ש מקרא מפורש וראיתם אותו וכו' ולא תתורו אחרי לבבכם וכו' אשר אתם זונים אחריהם וא"כ קשה דביהודה כיון דהוי הציצית בידו למה לא הגין עליו מן הזנות והנה לפי האמת לק"מ דהרי לא הוי זנות דהוי יבום ובהיתר הי' כמשחז"ל ולא ידע וכו' לא פסק אך קשה על יהודא איך סבר דהיתה זונה הו"ל להוכיח דא"כ למה לא הגינו הציצית עליו אך י"ל הרי בפ"ג דסוטה למ"ד שם דמצוה אצולי מצלי מן החטא ג"כ מ"מ קאמר שם דהיינו דוקא בעידנא דעסיק בה אבל בלא עסיק בה לא מצלי עיי"ש א"כ י"ל דה"ה נמי לדידן דקיי"ל דמצוה לא אצלי מן החטא כלל אבל עכ"פ ציצית דודאי מצלי מן החטא כדמוכח ממעשה דתלמיד הנ"ל ומקרא מפורש מ"מ לא עדיף זה מס"ד דש"ס בכל המצות ומתורה ולכך ציצית לא מצלי רק בעידנא אבל שלא בעידנא לא מצלי מן החטא ולכך י"ל דמעשה יהודא הוי בלילה ולאו זמן ציצית לכך לא הצילתו מן החטא ולכך ויחשבה לזונה ולכך אמרה לו תמר ממ"נ מוכח דהיא היתה דאם לילה זמן ציצית ואין ראי' מן הסימנים די"ל דחיישינן לשאלה ואף דלאו שלה הי' מ"מ הטלית היתה רשאי להשאיל וליכא ג' סימנים אך א"כ קשה למה לא הגין עליו המצוה הרי הוי בעידנא ובע"כ דהיא היתה ולא הוי עברה ואם לילה לאו זמן ציצית ולא הוי בעידנא א"כ שוב אשה פטורה ואין השואל רשאי להשאיל ואיכא ג' סימנים ולכך אמרה הכר נא בוראך דדרכו להגין מן העברה ע"י מצות ציצית וא"כ הרי שלך הם דעדיין הם שלך ולא של הזונה ואין השואל רשאי להשאיל ושל בוראך הם דראוי להגן מן העברה וא"כ הוי ממ"נ מוכח דהוא הוא ואין לחוש בזה לשאלה וא"ש ויש בזה דברים נ"מ לדינא:
1