האלף לך שלמה, אורח חיים קכ״בHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 122
א׳שא' במחזיקי יי"ש למכור ובשבת מוכרין לערלים ביוקר עם טאשפיע ובאמת הי' הערל מוצא לקנות במק"א בלי טאשפיע ובשלמא מה שהנכרי מוכר בשבת י"ל דהוי עבור מה שנותן לו רשות למזוג בשבת אבל מה שקונה המותר מכדי צרכו לשבת א"כ הוי הרבה מכדי שויו והרי האחרונים כתבו דאסור למכור בפסח ביוקר הרבה ואף דאין אונאה לנכרי ובע"כ הטעם כיון דניכר הערמה וא"כ ה"נ בזה בשבת ניכר הערמה גם חשש בימי הפסח שמוכרין כך עם טאשפיע. עכתו"ד. תשובה. עצה היעוצה הוי כך שימכור לנכרי בכל ע"ש היי"ש כל קווארט בכך וכך כל מה שיצטרך לשבת וא"כ כל מה שצריך לשבת אינו טעות במקח כיון דמגיע ממנו שכר המזיגה שנותן לו רשות למזוג ושכר שבת לא הוי חדא כיון דהוי רק בהבלעה דנותן לו בעד היי"ש בעד כל קווארט כך וכך ועוד דהרי הישראל אין הראנדי שלו רק של האדון א"כ גם הוא משלם כך וכך ואינו נוטל רק מה שהוא נותן ולא הוי שכר שבת ואף שנוטל יותר בעד זה היום ממה שעולה לו לכל יום הנה חדא דאין כל הזמנים שוין ויש זמן ששוה יותר ויש זמן ששוה פחות ועוד זה ודאי אינו ניכר והוי בהבלעה ולא נחשב שכר שבת ומה"ט אין זה ריעותא מה שמוכר בפסח ביוקר ממה שהי' יכול הנכרי לקנות במק"א אף אם פוסק לו הראטע שנותן בפ"ע ודמי היי"ש בפ"ע מ"מ הרי דמי הראנדע ודאי אינו שוה ואין לו קצבה ופעמים מוסיפין הרבה על שכרו בכל שנה א"כ נהי שמקבל ממנו מה שהוא נותן שכר להאדון מ"מ יתכן שהוא רוצה ממנו יותר להשכיר לו הראנדע וזה שנותן לו יותר בעד היי"ש הוא הדמים שמוסיף יותר בעד רשות המזיגה ועוד כיון דבאמת אין אונאה לעכו"ם רק החשש הוא דניכר הערמה ואימתי הוי הערמה אם מוכר לו בעד ריבוי הדמים יותר ומה שהישראל עצמו נתן עבור החמץ אבל אם מוכר לו רק בדמים שהוא עצמו נתן כן עבורו אף שהנכרי יכול לקנות בפחות אין בזה היכר הערמה וא"כ בזה הרי כיון דהישראל משלם שכר הראנדע יתכן שעד הנה לא הרויח שכרו בהראנדע והיי"ש עצמו ששרף עד הנה עולה לו כך וכך עם הטאשפעווי ואין ניכר בזה הערמה כלל ומקח טעות לא שייך בנכרי:
1