האלף לך שלמה, אורח חיים רט״וHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 215
א׳נסתפקתי באם אחה"פ נמצא בתבשיל שנתבשל בפסח משהו חמץ אם נאסרו הכלים להשתמש בהם לשנה הבאה אם נימא דאגלאי מלתא למפרע דבפסח נתבשל בהם משהו ונאסרו כדין נמצא בפסח או נימא דבתר הידיעה אזלינן והשתא נודע אחה"פ ודינו כדין נמצא ק"פ והוי בסמ"ך. (ועיימ"ש בספרי מ"נ בש"ס דף נ"ח בחבורי דף ק"ד מ"ש בזה) ולכאורה הי' נראה דכיון דחומרא דמשהו הוי רק מכח לא בדילי מיני' א"כ תינח אם בשעת גוף הידיעה הוי אז החמץ אסור מן התורה לכך החמירו במשהו כדי שידע חומרו ויהי' בדיל מיני' אבל אם בזמן הידיעה כבר מותר החמץ ולא שייך לומר כעת דראוי להחמיר להיות בדיל מיני' לכך אינו אוסר למפרע במשהו כיון דבשעת איסורו לא נודע לא שייך לומר דנחמיר כדי להיות בדיל מיני' אבל לטעם כרת י"ל דראוי לומר בי' אגלאי מלתא למפרע וכו' ולכאורה נראה ראי' לזה מן הש"ס דף כ"ט ע"ב דקאמר שם דבחמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו במשהו שלא בזמנו במינו במשהו שלא במינו בנ"ט ומפרש הש"ס דשלא בזמנו במינו במשהו כר' יהודא ופרש"י דס"ל אחה"פ אסור מן התורה וקשה מנ"ל דרב ס"ל כר"י בהא דלמא ס"ל כר"ש דחמץ אחר זמנו מותר רק כוונתו כך דבזמנו היינו דנודע בזמנו הוי בין במינו בין שלא במינו במשהו אבל שלא בזמנו היינו דנודע שלא בזמנו דהוי התערובות בזמנו אז במינו הוי למפרע במשהו דזה דינא לרב כן דס"ל מב"מ במשהו לכך נאסרו הכלים למפרע אבל שלא במינו דהוי רק מכח חומרא דחמץ בנודע אחר זמנו למפרע לא החמירו במשהו ומנ"ל דס"ל כר"י בחמץ אחה"פ אלא ודאי דאין חילוק רק היכי דהחמירו במשהו אמרינן אגלאי מלתא למפרע ונאסר במשהו ובע"כ מיירי דהתערובות נעשה אחר הפסח ודוק היטב (שייך לעיל) ועיי' בפרש"י בדף כ"ט ע"ב בד"ה שלא במינו מוכח דתרתי בעינן כרת ולא בדילי מיני' תרווייהו איתנהו ולכך הוי נראה להקל בכה"ג מיהו מן הש"ס מוכח להיפוך כמ"ש בפנים:
1