האלף לך שלמה, אורח חיים רל״דHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 234
א׳שאלה ע"ד המאלץ ששכח למכרו והי' בבית ישראל ובבית הנכרי ובעל החמץ מצדד בעצמו היות כי המאלץ אינו ראוי כלל ונתקלקל. הנה היתר זה מבואר באחרונים ולדעתי נראה לצרף עוד כיון דהמאלץ אינו ראוי בעינא רק לעשות ממנו יי"ש. ומלשון הש"ס פסחים ל' דקאמר כי קניס ר"ש כשהוא בעיני' אבל ע"י תערובות לא קניס מלשון כשהוא בעיני' משמע כל שנשתנה ואינו בעין מותר ובזה מדויק לשון הש"ס דלמ"ל להאריך והי' די לומר ע"י תערובות לא קניס וממילא נדע דמה דקניס הוי כשהוא שלא ע"י תערובות אך קמ"ל דלא קניס רק בעיני' אבל בנשתנה אף שאינו בתערובות או כשהוא בתערובות אף שהוא בעין בתערובות מותר ואף אי נימא דגם בנשתנה אסור י"ל היינו דוקא בראוי להיות נהנה ממנו כשהוא בעין אז אף אם נשתנה אסור דיבואו להנות ממנו גם בעינא וחדא גזרה הוא וכשאסרו אסרו בין בעינא בין שנשתנה אבל דבר שאין ראוי רק בנשתנה מודים דמותר ועוד יש לדון דהרי גבי חדש דעת כמה דהיוצא ממנו מותר ועיין בפ"י ובחבורי סה"ח וא"כ בחמץ שעעה"פ ודאי י"ל דמשקה היוצא ממנו ולא גרע זה מאם הי' בתערובות דבטל ברוב לדעת המג"א והכי מורה פשטא דשמעתא מכ"ש במשקה היוצא ממנו לכן נראה להתיר מאלץ זה בפשיטות אך מ"מ משום חומרא דחמץ יראה לבטלו ברוב או המאלץ או אח"כ היי"ש וכמ"ש בפ"י בתשובה:
1