האלף לך שלמה, אורח חיים רמ״וHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 246
א׳מה ששאל בענין מכירת חמץ אם טוב יותר להיות נכתב הקרקעות במכירה או בשכירות כי יש סברא לכאן ולכאן. תשובה. לדידי שניהם שוין דמכירה ודאי טובה ומ"ש רו"מ דהוי הערמה מה בכך לא מבעיא לדעת החולקים על התב"ש אף בדאורייתא מהני הערמה ואף לפ"ד התב"ש נמי א"ש דהרי ממ"נ מן התורה נהי דהערמה לא מהני מ"מ הרי גם גוף המכירה של החמץ הוי רק הערמה וא"כ אינו מכירה רק דמן התורה בביטול בעלמא סגי א"כ מה בכך דהקרקע הוי של ישראל הרי בטלו ומדרבנן דלא מהני ביטול הרי מדרבנן מהני הערמה א"כ כמו דלא איכפת לן מה דמכירת חמץ הוי הערמה כן לא איכפת לן מה דמכירת המקום הוי הערמה לכך המכירה הוי טובה וגם השכירות הוי טובה כי מה שחשש המק"ח דשכירות לא קניא והוי חמץ עכו"ם באחריות ישראל בבית ישראל אינו נראה כלל חדא דלמה יחשב באחריות ישראל הרי לא קיבל עליו אחריות ומדין שומרין או דתפיס לי' אזוזי הרי בנכרי לא שייך דין שמירה בסתמא ואף אם יאבד לא ישלם לו הנכרי הרי זה אינו מדינא כי מדינא יתחייב לשלם רק דהעכו"ם יגזול ממנו או בדיניהם הנה זה הוי דעה דחוי' לומר דאם הנכרי אלם נחשב אחריות ולא קיי"ל כן ועוד אף אם הוי באחריות מה בכך דשכירות לא קניא הרי כן פריך הש"ס ברפ"ק דפסחים גבי יחד לו בית ולדעת קצת מיירי אפי' באחריות ומשני לא ימצא אמר רחמנא פרט זה שאינו מצוי בידו א"כ מוכח דאף אם שכירות לא קניא מ"מ מהני בחמץ שכירות דאינו מצוי בידו ועוד אני אומר בעזה"י דלכאורה קשה מה פריך הש"ס למימרא דשכירות קניא וכו' ומהו פריך הרי אמרינן בב"ק צ"ז גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין יכולין להקדישו דכתיב איש כי יקדיש את ביתו קודש מה ביתו ברשותו אף כל שהוא ברשותו יצא זה שהוא ברשותו ואינו שלו עיי"ש וא"כ ה"נ הרי כתיב בבתיכם וא"כ נהי נמי דהטו"ז בה"פ סי' ת"מ כתב דבבתיכם קאי על החידוש עכ"פ על החידוש על הגורם לממון ודאי קאי בבתיכם וא"כ בעינן שיהי' ביתו שלו וברשותו וא"כ נהי נמי דשכירות לא קניא עכ"פ אינו ברשותו רק ברשות הנכרי והרי גזלה נמי לא קניא ומ"מ נחשב להנגזל דאינו ברשותו א"כ ה"נ נהי דשכירות לא קניא עכ"פ אינו ברשותו ומה פריך. אך א"ש כיון דהתם מיירי ביחד לו בית מרצון ישראל ובידו ללקחו כל פעם מן הנכרי א"כ שפיר הוי ברשותו ואינו דומה לגזלן דאינו ברשות הנגזל שהגזלן לא יחזיר לו אבל בזה הרי בידו לחזור בו מיהו אם שכירות קניא מה בכך דבידו לחזור בו השתא לאו דידיה והוי כמו הואיל אי בעי קנה לא אמרינן אבל אם שכירות לא קניא ובידו לחזור בו הוי דומיא דביתו שלו וברשותו לכך הוצרך לטעם הש"ס דאינו מצוי בידו אבל בשכירות דאין בידו לחזור בו תוך הזמן מה בכך דלא קניא אינו ברשותו עכ"פ ולא הוי דומיא דבתיכם והוי כמקבל אחריות על חמצו של עכו"ם בביתו של נכרי דמותר לכך לדידי שוין הם רק בי"ד כיון דאסור להשכיר ביתו להכניס בו חמץ טוב יותר המכירה אבל אם מוכר החמץ בי"ג יכול לכתוב שכירות בלי חשש ופקפוק כלל:
1