האלף לך שלמה, אורח חיים רמ״טHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 249
א׳בנדון החמץ שהוגבה ע"פ המאגיסטראט לבע"ח יהודים ולערלים מה לעשות בו בפסח. הנה זה אינו חדש וכבר כתוב אצלי בתשובה על כיוצא בזה והנה מ"ש רו"מ דהלוה ימכרנו ז"א דנהי דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה מ"מ כיון דנהי דהוי שלו ואינו ברשותו ואיש כי יקדיש את ביתו קודש אמר רחמנא מה ביתו ברשותו וכו' וכל דא"י להקדיש א"י למכור וגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין יכולין להקדיש וכו' אך המלוין הי' יכולין למכרו דנהי דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה מ"מ יכול למכור זכותו וחובו שיש לו כמו במלוה שיש לו משכון יכול הוא למסור החוב והמשכון שיש לו כן ה"נ בזה המלוין הי' יכולין למכור הזכות והחוב שיש להם על חמץ זה וא"ז הי' מסתלקין מן החמץ. ומ"ש רו"מ להיתר זה מכח דהוי גם לנכרים חוב על זה ודימה זה לישראל ונכרי שהי' להם בשותפות חמץ וחלקו אחה"פ דאמרינן בזה א"ב הנה ז"א דבזה לא שייך ברירה דהתם כיון דגוף החמץ הוי של זה ושל זה שייך לומר אין ברירה והוי כהחליפו חלקם אבל בזה כיון דבאמת מכאן ולהבא הוא גובה א"כ אין החמץ שלהם רק דהוי להם שיעבוד על החמץ ובאחריותן והנה השיעבוד הוי לכל הלוה על כל החמץ זה כמו זה דאם נפסד מחצה וכדומה יכול לגבות מן הנשאר והשיעבוד של כ"א הוי על כל החמץ והוי כולו לזה וכולו לזה ולא שייך בזה ברירה והוי כחמץ של נכרי באחריות ישראל ולכך לזה אם לא הי' נמכר כלל הי' אסור לאחה"פ רק אם מכרוהו המלוין כנ"ל שפיר דמי:
1