האלף לך שלמה, אורח חיים רצ״גHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 293
א׳במ"ש בסי' תס"ב דיש לברור המלח קודם פסח ראיתי בפמ"ג במשבצות שהקשה ממקואות וביו"ד סי' ר"א דמוכח דמלח הוי דין מים ולק"מ כי המעיין בטור הוא עצמו הביא זה לדבר פשוט שהוא תולדת המים וז"ל שם מ"כ כי הוא מתולדת המים וכו' הרי שזה דבר פשוט לו שבא מתולדת המים ואעפ"כ הוכיח מן הש"ס דהוי כמו מ"פ והיינו דאינו דומה למקואות כלל דהתם בשמא תליא מלתא כל ששמו מים הוי מקוה שבשם מים תלתה התורה ואין הדבר תלוי בטעמא רק בשמא שבשם מים תלוי ולכך גם מלח כיון דבא מתולדת המים שם מים עליו ובתר מעיקרא אזלינן אבל הכא בחמץ שאם הי' כותבה התורה בפירוש שאיסור חמץ הוי במים הוי אסור במה ששם מים עליו והוי אזלינן בתר שמא אבל התורה לא כתבה כן רק כתבה דחמץ אסור והיינו במידי דמחמיץ תלה רחמנא והיינו במה שדרכו להחמיץ ולכך בטעמא תלה רחמנא כל שיש בו טעם ודרכו להחמיץ אסור ומה שאין דרכו להחמיץ מותר וכיון דבטעמא תלוי בזה אזלינן בתר השתא וקים להו לחז"ל כיון דהשתא נעשה ממנו מלח ומלח אין טעם שלו עושה חמץ ולכך לענין טעמא הוי מ"פ ואזלינן בתר השתא וז"פ לדעתי דבדבר התלוי בשמא אזלינן בתר מעיקרא ובדבר התלוי בטעמא אזלינן בתר השתא והוא נכון:
1