האלף לך שלמה, אורח חיים ש״דHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 304
א׳שא' מק' אדעססא בדבר המעל ציקער שהרבנים הגדולים מאז נהגו בו איסור וכעת הרב דגובערני התירו. הנה המתיר לא חש לקמחי' לחשש הקמח המעורב בו והוא חמץ גמור וח"ו להיות נהנה ממנו בפסח ואף לשהותו אסור ועיין בח"י סי' תס"ז דקמח דק דק יש בו נמי חשש חימוץ עיי"ש ואף דהנוב"ת סי' ע"ב צידד להיתר בפודרצוקר המעיין שם בסוף התשובה לא התיר רק לקיים המנהג שם במקום שנהגו בו היתר אבל לא מלאו לבו להתיר בשאר מקומות גם כתב שם תנאים שיקחו ממנו בבוא החביות סתום לפניהם ויקחו מן האמצע אבל בלא"ה גם שם לא התיר ובזמנינו מי יעמוד לדקדק בכל אלה אם יאמרו התירו פרושים ויהי' כחוכא ואטלולא ונותן מקום לצדוקים לרדות ובפרט דעיקר ההיתר שלהם מכח דהתגר גדול לא מרעי נפשייהו ובזמנינו הדבר הולך ע"י כמה סוחרים מאן מפיס מי גדול ומי קטן ודומה למה דאי' בפסחים יאמרו כל הסרוקין וכו' ובדבר המסור לכל גזרינן הא אטו הא כמ"ש בפ"ק דפסחים גם חזקה זו דאומן לא מרעי נפשי' בהחזקת הדורות תליא מלתא ובימינו ראינו דחמדת ממון גדול מאד ואינו חש לכסופא היכא דאיכא הנאת ממון ואם בישראל כן מכ"ש בעכו"ם לכן חס להתיר ומה גם דכבר נהגו בו איסור ואפי' דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור אי אתה רשאי להתיר בפניהם בפרט במקום שיש חשש איסור לכך אף להשהותו אסור וצריך למכרו ק"פ לנכרי. וי"ל עוד דבזה לא מהני תגר כלל והוא די"ל למה יועיל בתגר לסמוך עליו משום דלא מרעי אומנותי' ולמה לא נדמהו למ"ש בפ"ג דפסחים ובחולין ק"ט יאמרו כל הסרוקין וכו' ועיין בחולין והבן ובע"כ צ"ל דדוקא בדבר דשכיחא בכל אדם בזה לא פלוג וגזרו הא אטו הא אבל דבר דל"ש רק בתגר בזה לא גזרו וא"כ הצוקר הזה דשכיח הוא בהרבה בני אדם למכרו ויד הכל ממשמשין בו אף תגר לא מהני משם שלא יאמרו כל הסרוקין וכו' ועיין בחבורי משנת תד"ר בהל' שבת סי' רס"ה מה שקשה בזה מש"ס שבת דנראה משם להיפוך ועיין רש"י פסחים שם שפי' דרוב נחתומין אין להם דפוס משמע דהחילוק הוא אם ההיתר לא שכיח אז גזרינן וא"כ י"ל בתגר הוי להיפוך כיון דשכיחי תגרים ג"כ לכך לא גזרו ובזמנינו דפסקה האמונה הוי איש נאמן לא שכיח ובודאי יש לגזור כמו בסרוקי בייתוס:
1