האלף לך שלמה, אורח חיים שמ״טHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 349
א׳אשר שאל בפדיון הבן שחל יום ל"א בשבת וביום א' הוי ט"ב אימתי יעשה פדיון הבן לפי שראה בספר גור ארי' יהודה חיו"ד סי' קט"ז שיש לפדותו בלילה אחר ט"ב. תשובה. לדעתי נראה דלא כספר הנ"ל רק לעשותו סמוך ללילה ולברך שהחיינו כי עיקר הדבר דאין לברך שהחיינו בין המצרים הוא מחומרת האחרונים והם עצמן כתבו דבפדיון הבן אין להחמיץ המצוה ולא הברכה עיי"ש ומה שחשש הספר הנ"ל דט"ב הוי כמו אבל ואין לאבל לברך שהחיינו בצבור ומה שרצה רו"מ לפרש הכונה בצבור היינו להוציא הצבור אין נראה דאין סברא לחלק לענין אבל בין להוציא הצבור או לא בשלמא לענין פרהסיא יש סברא לחלק בזה באבל אבל אם הוי תרווייהו בפרהסיא לחלק בין אם מוציא הצבור או לא זה אין סברא לחלק בזה ועוד דבחנוכה נמי אינו מוציא הצבור דהרי כ"א חוזר ומדליק בביתו רק דהמצוה הוי להדליק בבהכ"נ בפרסום ג"כ והוי כמו פדיון הבן דמצותו בעשרה לכתחלה אבל אינו מוציא בזה הצבור רק הכונה הוי ודאי כמו שהבין בספר הנ"ל מיהו התם הוי הכונה רק מכח דאפשר באחר אבל בא"א באחר מותר הוא לברך ותדע דהרי התם מיירי אף באבל תוך למ"ד או תוך יב"ח דאבל תוך ז' בלא"ה אינו מתפלל בצבור בפרט בבה"כ בע"כ מיירי אחר זיי"ן ומעולם לא שמענו שבפדיון הבן תוך ל' או תוך יב"ח לא יעשה פדיון הבן או לא יברך שהחיינו ובע"כ כיון דהתם המצוה רק עליו לא משגחינן במה שמברך שהחיינו א"כ ה"ה נמי אם הוי תוך שבעה מותר לעשות פדיון הבן ומכ"ש בט"ב כל דהמצוה מוטלת רק עליו מברך שהחיינו אף דהוא אבל ובזה א"צ לחלוק של הג"א והנו"ב מה"ת חאו"ח בסופו דמחלק בין בצבור או לא רק כוונת הרמ"א כך דבביתו דהמצוה מוטלת דוקא עליו מותר לו לברך שהחיינו אף דהוא אבל רק בבהכ"נ כיון דאפשר באחר לכך אין לאבל לברך שהחיינו ולכך בפדיון הבן דהחיוב דוקא עליו הוי כמו בנר חנוכה בביתו ולכך יעשוהו סמוך לערב ויברך שהחיינו והסעודה יעשה בלילה בפרט בשנה זו דחל בעשירי ודאי דמותר לו לעשות כן כנלפענ"ד פשוט ונכון:
1