האלף לך שלמה, אורח חיים שצ״בHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 392
א׳כתב המק"ח בסי' תל"ו שאף החדרים שמוכר להעכו"ם עם החמץ בי"ד צריך לבדוק בליל י"ד דשמא לא ימצא נכרי למכרו למחר ולדעתי נראה דאעפ"כ כיון דיש כאן ספק להיפך אולי באמת ימכור אותו כמו שדעתו לכך ואז למפרע לא הוצרך לבדוק אותם וכמו שמשמע מדברי הרא"ש בפ"ק דפסחים גבי ברכה שכתב דעיקר הבדיקה הוא בשביל צורך המועד לתקן הבית לצורך יו"ט עיי"ש ומכ"ש בנ"ד שהרוב הוא כן שמוכרין ומוצאין למכור גם כיון דעיקר הטעם של הטור דא"צ בדיקה מכח דמתייאש וכו' א"כ מה בכך שדעתו למכרו למחר סוף סוף מהשתא הוא מתייאש מיני'. שלפי דעתו יודע וסומך שמסתמא ימצא למכור מהשתא הוא מתייאש ולכך אף שלחומרא ראוי להחמיר ולבדוק מ"מ נראה שלא יתחיל תיכף אחר הברכה בבתים הללו כי אם למחר יתברר שלא היו צריכין בדיקה למפרע א"כ לא הוי במעשה זו מצוה והוי הפסק בין ברכה לתחלת הבדיקה ואין דומה לשאר כל בדיקה אף דהוי ספק אם ימצא מ"מ מברך היינו דעכ"פ חיוב הבדיקה הוא ודאית דאטו הוי החיוב של חז"ל למצוא חמץ דוקא עיקר תקנתן הי' רק לבדוק והבדיקה הוא ודאית שהרי בודק ומקיים תקחז"ל אבל הכא עיקר הבדיקה הוי ספק לכך אם הדין שא"צ הוי הפסק בין הברכה להבדיקה במעשה שא"צ לכך יתחיל תחלה באותו הבית שיחוג בו חג הפסח ואז אף אם אח"כ מפסיק באמצע לא איכפת לנו כ"כ בהפסק באמצע כן נ"ל.
1
ב׳ומ"ש בספר מק"ח שאם מכר בי"ג צריך למכור כל חמץ שיש לו וכו' דבריו תמוהין כיון דטעם הטור דכיון דא"צ לבדוק מכח דמתייאש ממנו א"כ ה"נ למ"ל מכירה הרי הוא מתייאש מיני' דהעכו"ם יזכה בו בפסח ובהפקר גמור די וא"צ ביעור כלל א"כ ה"נ הישראל מתייאש מהחמץ וא"צ בדיקה והחמץ נעשה של נכרי וא"צ מכירה כה"ג כן נ"ל:
2