האלף לך שלמה, אורח חיים שצ״דHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 394
א׳המג"א בסי' תמ"ו כתב בשם הריב"ש שאין לטלטל חמץ בשעה ה' והוא הקשה ממה דקיי"ל בנבלה שנתנבלה בשבת עיי"ש ודבריו דחוקים מאד בביאור לשון הרמב"ם אך נראה דהנה אנן בעינן שיהי' באמת דרכו וסופו להיות נאכל לכלבים בזה לא הוי מוקצה כיון דאורחי' וסופו לכך דכל שלא עשה בה מעשה רק יהי' בשוא"ת בודאי תסרח ותעמוד לכלבים בזה לא הוי מוקצה והוי מוכן לכלבים אבל חמץ כיון דאם לא יעשה בה מעשה כלל ויגיע שעה וי"ו אז א"א ליתנו לכלבים עוד כיון דקיי"ל דאסור להשליך חמץ אפי' לכלבים אחרים כמש"ל בסי' תמ"ה בשם הגמי"י עיי"ש א"כ לא נקרא עומד לכלבים דמאן יאמר שיהי' נאכל לכלבים הרי בשוא"ת אינו מוכן לכך ומאן מוכח שיהי' נעשה בו מעשה זו לכך כל כה"ג אף אם במחשבתו מחשב לכלבים לא מהני והוי מוקצה ולא נקרא מוכן בזה ע"י מחשבה לבד כל שמעצמו אינו עומד לכך ואין סופו להיות נעשה בו כך כן נ"ל נכון וברור כדעת הריב"ש והרמב"ם:
1