האלף לך שלמה, אורח חיים נ״בHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 52
א׳שא' מה שאירע שהתפלל ביוה"כ במקום מוסף שחרית ואח"כ נזכר והתפלל מוסף אם צריך עוד להתפלל מנחה או שיצא במה שהתפלל שחרית שנית ופלפל בדין אם דרבנן בעי כונה. הנה נעלם ממנו דין פשוט בסי' ק"ח סעי' א' בדין תשלומין שאם כוון ראשונה לתשלומין והשני' לחוב לא יצא וצריך לחזור ולהתפלל הרי דבעינן בתפלה כונה לשם מה מתפלל ואם לא כוון צריך לחזור ולהתפלל והטעם נראה דאף דרבנן אצ"כ ואף להסוברים דגם באמירה ל"ב כונה מ"מ תפלה שאני חדא דדעת כמה דתפלה דאורייתא ואף הסוברים דרבנן שאני תפלה כיון דהוי עיקרו בלב כמשאחז"ל בפסוק ולעבדו בכל לבבכם זה תפלה לכך בזה ודאי בעי כונה דתפלה עיקרה בלב הן אמת דהטו"ז ומג"א חולקין ומוכח מדעתם דהיכא דליכא ג"ד יוצא אף שלא כוון לכך מ"מ מלבד דאין קושייתם מוכרח די"ל דשאני תפלת ערבית דהוי רשות והרי זה קיל לענין יעלה ויבוא בר"ח לחד טעם דא"צ לחזור דהוי רשות כן י"ל דקיל לענין זה דאצ"כ ולכך א"צ לחזור רק בג"ד אבל בשאר תפלות צ"כ וא"ש המחבר רק אף להט"ז ומג"א נראה דכאן כיון דהכל מתפללין אז מוסף ואין דרך להקדים מנחה למוסף ובפרט להיות מתפלל שלא עם הצבור זה ודאי הוי כג"ד שהתפלל במקום מוסף לכך ודאי צריך לחזור ולהתפלל מנחה ועיין בפמ"ג בא"א שכתב דהעיקר כהמחבר וגם עיין בסי' ק"ח ס"ק י"ד שכתב דאף דמבדיל בשתיהן אם כוון בראשונה לתשלומין לא יצא לכך ודאי דהי' חייב להתפלל מנחה שנית:
1