האלף לך שלמה, אורח חיים נ״טHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 59
א׳שא' בחתן בתוך שבעת ימי חופתו אם מותר לו לקבל על עצמו תענית להתענות בהם או לא.
1
ב׳תשובה. נראה דחתן וכלה מותרין להתענות בתוך ז' ימי שמחה שלהם אף דהוי ימי שמחה וראי' לכאורה ממגלה דף ו' ושמחה מלמד שאסורין בהספד משתה מלמד שאסורין בתענית א"כ משמע דוקא מלשון משתה מוכח דאסורין בתענית אבל מלשון שמחה לא הי' מוכח שאסורין בתענית ומוכח מזה דאף שנקראים שמחה יתכן שיהי' מותרין בתענית מדלא יליף תרווייהו משמחה והל"ל שמחה מלמד שאסורין בהספד ותענית אלא ודאי דמשמחה לא מוכח איסור תענית רק הספד א"כ בחתן נהי דקבעו לו חז"ל שבעת ימים לשמחה מ"מ לא קבעוהו למשתה ומותרין בתענית ונהי דנקרא בלשון הש"ס ז' ימי משתה היינו רק כיון דקבעוהו חז"ל לימי שמחה ממילא הוי הדרך לעשות בהם משתה ג"כ ונקראים ימי המשתה כיון דדרך לעשות בהם משתה ואם עושין בהם משתה הוי החיוב לברך בהם ברכת חתנים אבל עיקר תקנו חז"ל ז' ימים רק לשמחה אבל לא קבעוהו למשתה ולכך אסורין רק באבלות והספד דנקבע לשמחה אבל אינו אסור בתענית כיון דלא נקבע למשתה ותדע דאם תקנו חז"ל למשתה א"כ יהי' אסור מדינא בתענית ועיין במג"א סי' תקנ"ט ס"ק י"א ויהי' אסור להתענות אף בתענית צבור בתוך ז' ימי משתה וזה לא שמענו מעולם ומוכח בפוסקים להיפוך ובע"כ דלא נקבע מדינא דש"ס למשתה א"כ אף תענית יחיד מותר והן אמת דעל הש"ס מגלה ק' דמשמע דמשמחה לא מוכח רק הספד לא תענית והרי אדרבא מוכח בכמה דוכתא דתענית קיל מהספד ויש ימים שאין אומרים בהם תחנון ואסורין בתענית ומותרים בהספד ויש שאסורין אף בהספד אבל לא מצינו שיהיו אסורין בהספד ומותרין בתענית וגם אי' בתענית ט"ו כל הכתוב במגלת תענית דלא למספד בהון לפניו אסור לאחריו מותר דלא להתענאה בהון לפניו ולאחריו מותר א"כ מוכח שם דתענית קיל מהספד דהרי האסור בתענית אינו מקדש לפניו ולאחריו והאסור בהספד תופס אף לפניו וא"כ הוי ק"ו מה דאסור בהספד דאסור בתענית וא"כ כיון דכתיב שמחה דאסור בהספד למ"ל עוד משתה דאסור בתענית והוי זה ואצ"ל זה ולמה לא יליף תרווייהו משמחה ולפ"ז הי' מוכח כיון דבחתן חייב ז' ימים בשמחה ואסור בהספד מכ"ש דאסור בתענית אך מכח ק"ו אין לדחות גמרא ערוכה דמוכח להיפוך וגם מנהגנו דמתענין ת"צ לכך גם תענית יחיד אין איסור בדבר ובפרט במילי דרבנן כנ"ל [ואין לדחות ראי' הנ"ל ממגלה די"ל כוונת הש"ס כך דמיתורא ילפינן דשמחה מלמד על הספד דאין לומר דשמחה אתי על תענית לבד דהרי כבר כתיב משתה מלמד שאסור בתענית א"כ למ"ל תחלה שמחה על תענית ובע"כ דאתי ללמוד על הספד ומה דלא דריש להיפוך שמחה לתענית ומשתה להספד למעט תענית למ"ל שמחה תחלה בע"כ למעט הספד ז"א דבע"כ לאו מיתורא ילפינן דלאו יתורא הוא דאיצטרך לגופי' לקיים מצות שמחה ומשתה וא"כ לגופייהו איצטרך ואינן מיותרין כלל ובע"כ דלאו מיתורא ילפינן רק ממשמעותי' דקרא דמלשון שמחה ממילא משתמע הספד כיון דחייבין בשמחה ומלשון משתה ממילא מתמעט תענית כיון דחייבין לשתות וא"כ כיון דמשמעותי' מוכח כן קשה שפיר קושייתנו כיון דכתיב שמחה תחלה ומתמעט תענית והספד למ"ל להביא אח"כ קרא דמשתה הול"ל זה עצמו שמחה מלמד שאסור בתענית והספד בע"כ מוכח שמשמחה לא מתמעט רק הספד לא תענית וא"ש דברינו הנ"ל:]
2