האלף לך שלמה, אורח חיים ו׳HaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 6
א׳שא' היות כי נזהר מלהוציא בעיר אף שיש עירוב מכח דיש שאינו מודה בעירוב מה יעשה במה שיש לו ב"ד כנפות וציצית אחד גדול ואחד קטן של משי וחושש בשביל הקטן אולי אין בו כשיעור שחייבין בציצית. הנה גוף הדבר חומרא בעלמא כמ"ש במק"א דמי שאינו מודה בעירוב לא גרע מנכרי ומהני לו השכירות משר של עיר והרי בלא"ה יש נכרים רק דסמכינן על השכירות משר העיר ומועיל לכל ולכן אף אם רוצה רו"מ להחמיר על עצמו וכן אני נוהג כן מ"מ הרי בידו להתנות שחומרא זו אינו מקבל ע"ע ואף שכבר נהג כתמא יוכל להתיר ולא שמתחרט על גוף הדבר רק שמתחרט מה שלא אמר בלי נדר ומעתה מחדש יתנה בל"נ וגם יתנה שאינו מקבל חומרא זו וגם לדידי א"צ לא היתר ולא תנאי רק כיון שהי' מלובש בו בשבת ראשונה שהתחיל בנדר זה והטלית קטן הי' עליו א"כ הוי כמתנה שחומרא זו אינו מקבל עליו ודי בזה. ומה שחשש בנדון הקמיע הנה בתשובה לגיסי הגאון מוה"ר מרדוש אבד"ק אונגוואר שהי' בעצמו נצרך לאותו דבר וגם לא הי' עירוב כלל והוריתי להיתר ומכ"ש במקום שיש עירוב.
1
ב׳ובגוף הדבר מה שהעיר שהמג"א בסי' יו"ד כ' בפשיטות דבמחצה פתוח ומחצה סתום אין יוצאין בו אפי' לכרמלית ובסי' י"ג הביא תשובת הרמ"א שמפלפל אם מותר לצאת בו. הנה אין זה השגה דהרי בסי' י"ג לא פסק שום הלכה רק צוה לעיין בתשו' הרמ"א אבל לדינא מחמיר כמ"ש בסי' יו"ד. ודרך פלפול י"ל כך דאף השואל בתשובת רמ"א דס"ל דהיכי דהטלית מדינא אינו חייב בציצית בטלין הציצית לגבי הבגד ואינו משוי מ"מ מודה בדין חציו סתום דדוקא היכא דגוף הטלית אינו חייב מצד גופו ואין בו שייכות ציצית כלל אז ס"ל דהציצית לא הוי כמשוי דלא שייך לומר דהמצוה אחשבי' כגון בטלית קטן ואף דאפשר לעשותו גדול זה הוי פנים חדשות בא לכאן ואין זה הראשון וכמות שהוא עתה פטור מציצית לגמרי אך בסי' יו"ד דהטלית הי' חייב בציצית רק מה דהוי חציו סתום והרי זה אפשר לפתחו וזה לא נקרא מחוסר מעשה להיות נחשב כפ"ח וגם הרי מתחלה קודם שנסתם חציו הוי פתוח א"כ מתחלה הי' חייב בציצית רק אח"כ בטלו במה שתפר יותר בזה י"ל כיון דמתחלה הי' ראוי לציצית ובידו לפתחו לכך נחשב ראוי לציצית ובזה מהני חשיבות הציצית לשוי' כמשוי.
2
ג׳ובהיותי בזה גוף הדין בסי' יו"ד צ"ע למה אין יוצאין בו בשבת הרי קיי"ל דא"א לצמצם אף בידי אדם א"כ הרי הוי ס"ס דלמא במע"מ חייב בציצית ואת"ל פטור הרי הוי א"א לצמצם וא"כ דלמא הוי רובו פתוח וחייב מיהו י"ל דהוי נמי ס"ס להיפוך דלמא מע"מ פטור ודלמא רובו סתום וא"כ הוה ס"ס להיפוך והיכי דהס"ס סתרי אהדדי לא הוי ס"ס ולפ"ז יהי' מוכח מדברי המג"א שאוסר אף לכרמלית דאף בדרבנן היכי דס"ס סתרי אהדדי לא נחשב ס"ס וגם אין עושין זה לכתחלה [שנית אודות זה להרב מו"ה צבי הורוויטץ מפ"ק כבר למדתיו דרך השגה אטו משועבד אני לסברת הפמ"ג מ"ש בס"י במג"א דז"א ספק גמור דהרי כתב המחבר דבטלית שחייב מדרבנן יוצאין בו לרה"ר בשבת גם כתב דהוי חסרון ידיעה אין אני משועבד לסברתו ולדעתי הוי ספק דאורייתא ומלבד שבסי' ט' סעיף א' אינו מפורש דבציצית דרבנן יוצאין בו לרה"ר כלל אף גם אם יהי' כן י"ל דלענין תכשיט הוי ודאי דרבנן עדיף לן מספק דאורייתא דודאי דרבנן הוי תכשיט כיון דהוא ודאי מצוה דאורייתא וספק דאורייתא דאינו ודאי אינו תכשיט ותדע דעל ודאי דרבנן מברכין ועל ספק תורה אין מברכין עיין מג"א הל' ר"ה גבי ספק תקע ספק לא תקע ועוד לו יהא דאינו ספק גמור סוף סוף כיון דחייב לעשות מספק י"ל דהוי אחשבי' משא"כ בט"ק דפטור לגמרי בודאי. ומ"ש דהוי חסרון ידיעה עיין בתוס' פ"ק דעירובין גבי פרוץ כעומד דמצרפין הך ס"ס דא"א לצמצם ובע"כ אף למ"ד דספק חסרון ידיעה לכל העולם לא הוי ספק היינו אם אפשר עכ"פ בשום אופן לדעת וכגון בנדון הב"ש הל' מיאון שהי' אפשר בימים הקדמונים לבדוק אבל בא"א לצמצם כיון דבשום אופן א"א לצמצם לא נחשב ספק חסרון ידיעה.] ועוי"ל בסתירת דברי המג"א לפי הבנת רו"מ די"ל כיון דספקא דאורייתא לחומרא וא"כ עכ"פ מספק חייב בציצית לכך שייך בי' אחשבי' אבל התם בט"ק דפטור בודאי לכך הוי דעת השואל בתשובת רמ"א שמותר לצאת בו:
3
