האלף לך שלמה, אורח חיים ס״גHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 63
א׳שא' מה שנהגו בק"ה שהתוכחות אין קורין שום אדם רק הקורא קורא אותם בלי ברכה תחלה וסוף. הנה רע מאד מנהג זה ושתים רעות עשו אחד דנראה דמבזה התוכחות ועוברין על מוסר ה' בני אל תמאס וכו' ועוד דהוי בזיון לגוף התורה דעל כל הפרשיות מברכין ועל זה אין מברכין והוי בזיון התורה. והנה מ"ש רו"מ ראי' ממגלה דחייב לברך על התוכחה יפה אמר וכן מן המדרש פ' ראה דאמר שם דהתוכחות אחד קורא את כולן ומפרש שם הטעם דאמר הקב"ה אינו בדין שיהיו בני מתקללין ואני מתברך עיי"ש ואם איתא יעשו קוצין קוצין ובלי ברכה ובע"כ דחייב לברך ועוד יותר מבואר בתשו' ג"א יהודא חאו"ח סי' ע"ג בשם מ"ס פי"ב דאף בזמן הש"ס שלא הי' כ"א מברך רק הראשון והאחרון מ"מ על הקללות היו מברכין תחלה וסוף עיי"ש א"כ ק"ו מה בזמן הש"ס שלא הי' מברך כ"א על עליה שלו מ"מ על הקללות היו מברכין מכ"ש בזה"ז דכ"א מברך דחייב לברך על הקללות וטעם הדבר הי' נראה דגם בזמן הש"ס הי' מברכין על הקללות לרמז דהם מקבלין הקללות והיסורין באהבה גם י"ל הטעם דמברכין על זה הוא מכח דכתיב ואברכה מברכיך וכן מברכיך ברוך ואם על אדם כך מכ"ש המברך לו ית' וכדי שלא יחול בו הקללה באיש שקורא הקללות לכך מברך כדי שיתברך הוא והנה באמת המג"א בסי' תכ"ח הביא בשם הב"ה שבמקומו הי' החכם קורא התוכחה ולא הי' ירא והמהרי"ל שהקפיד הי' אומר שבשכירות אין קפידא וא"כ למה לא יכופו הש"ץ או השמש שיעלו ויתנו להם איזה דבר או אטו אם לא ימצאו איזה עני ויתנו לו איזה דבר ויעלה ואם לא יטילו גורל מי יעלה לתוכחה וע"פ הגורל מי שיפול עליו נמי אין קפידא:
1