האלף לך שלמה, יורה דעה ק״לHaElef Lekha Shlomo, Yoreh Deah 130
א׳ע"ד שאלתו אם דם כבוש הוי מן התורה או דרבנן וכבר ראה בפמ"ג יו"ד סי' ק"ה בש"ד סק"א שהוא מה"ת ורו"מ תמה עליו וכתב רו"מ כמ"ש בנוב"ת סי' ל"ו חיו"ד בהגהת בנו. הנה מה שהקשה רו"מ מפ"ב דפסחים דפריך והרי דם דרחמנא אמר לא תאכל דם ותנן כו' אלו ואלו יוצאין לנחל קדרון כו' ומה פריך הרי י"ל דלעולם דם אסור בהנאה וש"ה דהוי מעורב במים ורובו מים כו' הנה מזה לא תברי דמה דס"ל לאו"ה דין כ' כלל ו' דהוי דרבנן היינו אם בתחל' יציאתו תיכף הוי ע"י כבוש במים אז ממ"נ קודם שיצא לאויר העולם הוי דם האברים שלא פירש ואין עליו שם דם וכשיצא תיכף נעשה מעורב במים ולעולם לא הוי ראוי למזבח אבל במשנה דיוצאין לנחל קדרון תחלה הוי דם בעין והוי ראוי למזבח וכבר נאסר בהנאה מה בכך דאח"כ נתערב במים הוי רק כשאר איסור הנאה שנתערב ופריך שפיר למה מותר בהנאה. והנה מ"ש שדברי הפמ"ג תמוהין מהג"ה בנוב"ת אינו ענין זה לזה כלל ודע כי החילוק בין כבוש למבושל הוא כך ועלה זה במחשבה ואח"כ ראיתי שמכוון זה בדברי הפמ"ג בקצרה כדרכו והענין הוא דדם שבשלו הוי דרבנן מכח דבישול משנה גוף הדבר מקדמותו והוי כשינוי בגוף הדם דנשתנה ולכך הוי דרבנן אף דתחלה הי' ראוי למזבח מ"מ עתה נשתנה והוי כדבר אחר אבל כבוש זה אינו משנה גוף הדם מקדמותו רק שהכבוש פועל להוציא את הדם ממקומו אבל בו גופא אינו עושה שינוי והוי שמו דם כמעיקרא לכך הוי של תורה וראי' קצת מבב"ח דהתורה לא אסרה רק דרך בישול והיינו דבישול משנה הדבר מכמות שהי' ונעשה כדבר חדש אבל ע"י כבוש אינו נעשה כדבר חדש ודם שמלחו אף דבב"ח מותר ומוכח דאינו עושה דבר חדש ומ"מ הוי רק דרבנן היינו כיון דבמליחה נעשה טעם חדש בגוף הדם אינו ראוי למזבח כיון דהוי מעורב בו טעם חדש אבל בכבוש נלפענ"ד להכריע לחלק דאם נשרה הבשר מעל"ע ויצא הדם זה הדם הוי דאורייתא והיינו דנהי דע"י הכבישה מעל"ע יצא הדם מ"מ הדם לא נכבש מעל"ע במים וא"כ בדם ליכא טעם חדש לכך זה הוי מה"ת אבל אם דם נכבש במים מעל"ע וכדומה בזה כיון דהדם גופו נכבש מעל"ע א"כ בא לו טעם חדש לתוכו שוב הוי כדם שמלחו והוי רק דרבנן כנ"ל להכריע:
1