האלף לך שלמה, יורה דעה קל״חHaElef Lekha Shlomo, Yoreh Deah 138
א׳ע"ד שאלתו בחתיכת כבד קטנה שנמלח ונתבשל עם בשר בענין שהי' ס' תחלה עם הרוטב ומרק נגד הכבד רק אח"כ שפכו משם הרוטב לקערה שיש בה אוכל והרוטב הי' עדיין רותח מאד אם נאסר הבשר והקדרה והקערה. תשובה. נראה ברור דאסור המאכל והקערה והקדרה והנה מ"ש רו"מ דהט"ז כתב דאינה אוסרת אח"כ דברים אחרים זה אינו והמעיין בט"ז שם סיים דאם נתבשלה עם בשר אסורה ואוסרת אח"כ כן משמע שם להדיא מלשונו ואף דהפמ"ג כתב עליו שדבריו מגומגמין היינו מטעם אחר למה מחמיר בנתבשלו עם דברים אחרים יותר בכבד עצמו מהתבשיל השני אבל מ"ש דאם נתבשלה אסור הכל בהא אין גמגום ואדרבא יראה דאף הש"ך שהניח בצ"ע בס"ק כ"ג לענין גוף הכבד אם נמלחה תחלה מודה דדברים אחרים אוסר די"ל דוקא הכבד עצמה מותרת מטעם דפולטת ואינה בולעת אבל לדין שאר דברים אוסר שפיר דחיישינן שמא לא יצא כל דם בתחלה ואח"כ יוצא ולכן נאסר התבשיל השני וא"כ ה"נ כיון דהי' מערה הרוטב לקערה א"כ נהי דתחלה הוי סמ"ך עם הרוטב והבשר נגד מעט הכבד מ"מ בעודו רותח הי' מערה מקדרה לקערה א"כ בשעה שנתחסר מעט מהקדרה כבר לא הי' סמ"ך והכבד נשארה למטה ואוסרת את שאר התבשיל ושוב כשמערה המותר הרוטב נאסרה הקערה והמאכל שבו ומ"ש רו"מ דבאיסור בלוע אינו אוסר פעם שנית והביא ראי' ממ"ש הש"ע סי' ק"ו ס"ב דלא יוציא דבר מן הקדרה ולא כתב כן בסעיף א' ז"א דמבואר בכמה דוכתא דגם איסור בלוע חוזר ואוסר כמה פעמים ואף בכלי מבואר בסי' צ"ד שבתוחב כף לקדרה צריך כל פעם סמ"ך מכ"ש בחתיכה ומ"ש הש"ע בסי' ק"ו זה בסעי"ב לק"מ להמעיין שם דכתב דגם לא יוציא דבר תחלה מהקדרה כי החלב יאסור אותה רק יניחנה עד שתצטנן ועיין בטו"ז וש"ך שם ולכך א"ש דברישא דכבר נאסרה החתיכה תחלה קודם זה א"כ יש לו תקנה להוציא האיסור תחלה כיון שכבר נאסר וא"צ להניחה עד שתצטנן אבל בסעיף ב' דלא נאסרה החתיכ' עד הנה רק עתה לכך אי אפשר להוציא תחלה לכך הוכרח לכתוב דאין לו תקנה עד שתצטנן והנה בפמ"ג וחו"ד מבואר להדיא דהכבד אוסרת תבשיל אחר בנתבשל עם בשר וכן במנ"י ס"ק ו' עיי"ש אך הקערה היה נראה להתיר אם הי' בה מאכל תחלה כיון דבנפסק הקילוח מותר הקערה לכ"ע כמ"ש בש"ע דהקערה שאכלו בה הכבד מותרת א"כ ה"נ כיון דהרוטב נוגע תחלה במאכל ואח"כ ממנו אל גוף הקדרה הוי כפסק הקילוח והי' ראוי להתיר הקדרה אך כיון דאין דרך לדקדק לכסות כל הקערה במאכל והשופך ג"כ אינו מדקדק לשפוך דוקא על המאכל רק שופך בכל הקערה והגיע נמי מסתמא אל גוף הקדרה דומה למה דקיי"ל בחותך בסכין דאם אינו יודע בכמה חתך משערין בכל הסכין דדרך לחתוך בכולו כן ה"נ אין זה בכלל ספק דרבנן להקל כיון דדם שבשלו ובפרט דם הכבד הוי דרבנן רק כיון דדרך לערות בכל הקערה ומצוי הוא להיות נוגע הקילוח בגוף הקדרה והוי אינו מצוי שלא יגע בגוף הקדרה וכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתא לכך דבר דאינו מצוי לא הוי בכלל ספק לכך יש לאסור גם הקדרה וראיתי בכרתי בביאור קצר דסיים אם עירה מכ"ר אסור דהוי ספק דאורייתא עיי"ש ודבריו תמוהין דהרי דם שבשלו דרבנן ומה הוי ספק דאורייתא בכאן מיהו אם ידוע דערוי שם למ"ל טעם ספק הלא לכ"ע עכ"פ עירוי מבליע כדי קליפה ומה ספק הוי בדבר ואם כוונתו לספק שאינו ידוע אם ערוי מכ"ר למה באמת נחמיר בזה וגם מלשונו בפלתי משמע דבאין ידוע מותר הקערה לכך אין לדבריו הבנה מ"ש בכרתי ולדינא בנמלח הכבד תחלה משמע דעת הפמ"ג להקל בקערה ולכך המיקל בזה אף בלא נפסק הקלוח אין מזחיחין אותו אבל הקדרה והבשר שהי' בה אסורין:
1