האלף לך שלמה, יורה דעה קמ״הHaElef Lekha Shlomo, Yoreh Deah 145
א׳שא' בקמחין שנמצא בהם זבובים (פליגליך) הרבה והורה רו"מ לרקדם בנפה ושלחוהו למורה אחר ואסרו. הנה לדעתי יפה אסור הן אם כוון המורה לכך או לא כי הנה המעיין בש"ך סי' פ"ד לא הותר רק אחר הבריר' תחלה החיטין ואחר כך ריקוד הקמח והרי שם נתנו הפוסקים עוד טעם דהם בורחין מקול הרחיים שיהיו נמחים ע"י הריקוד הרי דשם בעינן ג' טעמים להתיר הבריר' והטעם שיהיו נטחנין ואח"כ הריקוד מוכח הא בב' היתרים אין להתיר וא"כ תינח התם מיירי בחטין שהתליעו שיש עוד טעם שיהיו נתרסקין אבל בנדון דידי' דבקמח נתחדש בו זבובין א"כ אזיל לי' ההיתר דעל ידי הטחינה נתרסקו שוב לא סמכינן על הברירה וריקוד לבדו גם יש עוד חשש כיון דחזינן דע"י החימום נתכדש בהם פליגין מן הסתם יש בהם מילבין ג"כ ובזה לא מהני ריקוד ולכך נראה דהקמח אסור לישראל מיהו למכרו לנכרי נראה להתיר ע"י הריקוד והבריר' דועשו שניהם תחלה ירקדו הקמח ואח"כ יבררו אותו וכשיראו שלא נשאר בהם כלום לפי ראות עיניהם ימכרו אותו לנכרים אבל לא לישראל דבזה הוי ס"ס דלמא לא נשאר בהם יותר ואת"ל נשאר שמא לא ימכרנו לישראל ובכה"ג מותר לעשות ס"ס כזה שלא יהי' להם הפסד מרובה:
1