האלף לך שלמה, יורה דעה ש״חHaElef Lekha Shlomo, Yoreh Deah 308
א׳מה שרצה לומר באם הוי הקבורה ביו"ט ב' דלא הי' יכול לבוא מכח תחומין אף במקום קרוב מונה לעצמו. הנה לדידי אין נראה כן דנ"ל דדוקא אם הדרך רחוק דמפאת עצמו לא הי' יכול לבוא אז נדון בפ"ע אבל כשהדרך קרוב והי' בידו לבוא רק מכח איסור אין יכול לבוא בזה כיון דהוי בידו לבוא אם לא הי' חושש לאיסור רק דהמניעה מצד דבר אחר מבחוץ נגרר אחריהם כיון דעכ"פ הי' בידו לבוא וכעין זה כתבו התוס' בפ"ג דסוכה גבי אין ממעטין ביו"ט דאף דרך איסור נחשב בידו ולא הוי דחוי עיי"ש כן ה"נ י"ל בזה הואיל ובידו לבוא נדון עמהם. ומ"ש רו"מ ראי' מפסחים צ"ג אין ראי' דשם לענין חיוב לעשות הפסח דהתורה חייבתו בפסח ואמרה דבדרך רחוקה פטור לכך בזה לענין חיוב שחייבתו התורה אזלינן בתר דעת תורה ומן התורה אין יכול לבוא והוי דרך רחוקה אבל באבלות ח"ו דזה בהזדמנות תליא מלתא ובדעת האדם אם לבו דוה עליו בזה שפיר י"ל דבזה דבידו תליא מלתא וכיון דבידו הי' לבוא נחשב קרובה ותדע דהרי בלולב דהוי חיוב מן התורה ונחשב בידו אף דרך איסור ובע"כ אינו דומה לפסח דבפסח דהוי ספק אם חייב כלל בפסח או לא בזה אזלינן בתר דעת תורה אבל בלולב אין הספק על גוף החיוב רק אם יכול לצאת בלולב זה לענין הכשר הלולב נחשב בידו כן ה"נ גבי אבלות כיון דעכ"פ הי' בידו לבוא מונה עמהם כנלפענ"ד:
1