המידות לחקר ההלכה, חלק א, א; סבה ומסובב ל״הHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method I 35
א׳וביותר יש להטעים את הדברים עפ"י דברי בעה"מ בריש ביצה, שמקשה על הא דאמרינן שם שבשבת סתם לן תנא כרבי שמעון דמוקצה מותר וביו"ט סתם לו כר' יהודה דמוקצה אסור, "מיהא איכה לאקשויי עלה מהא דאמר רבא בפרק יו"ט מי איכא מידי דבשבת שרי וביוהכ"פ אסור? ה"ג מי איכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור? - וכו' - והריני מוסר לך כלל גדול בתורת מוקצה כדי שתסלק הקושיא הזו מעליך, כל מוקצה שבא על דבר שהנאתו על ידי מלאכה או מעשה המותר ביו"ט ואסור בשבת, כגון בוקע עצים מן הקורות, וכגון אין מסיקין בשברי כלים, וכגון אין שוחטין מדבריות וכגון עז לחלה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ותורי דרדיא, זו היא מוקצה שאסור ביו"ט כרבי יהודא ומאליו הוא אסור בשבת משום מלאכה דאית ביה - וכו' - ואין אנו צריכים לאוסרם בשבת משום מוקצה בלבד, וכל מוקצה שבא על דבר שדרך הנאתו בלא שום מלאכה ומעשה האסורים בשבת, ואין בו שום איסור אלא משום מוקצה בלבד, כגון להגביה מעל השולחן עצמות וקליפין - וכו' - וכגון חיתוך נבלה לפני הכלבים, וכגון תמרי דעיסקא, זהו מוקצה שמותר בשבת כר"ש ואין צריך לומר ביו"ט. ולפ"ז לא רק שאין סתירה בין סוגית הגמ' בריש ביצה ובין הסוגיא דלקמן כמו שהקשו התוס' הנ"ל, אלא אדרבא ששתי הסוגיות משלימות זו לזו, דאמנם הטעם בפירות הנושרין הוא משום מוקצה, אבל כל עיקר המוקצה ביו"ט מה שאיננה בשבת הוא לדברי בעה"מ הנ"ל רק מחמת שבשבת אסורה בלאו הכי מחמת האיסור מלאכה שבה, וזהו שאמר שכל האיסור בפירות הנושרין הוא מצד גזירה שמא יעלה ויתלוש, כי באמת בפירות הנושרין מאליהן לא היה צריך להיות גם איסור מוקצה, דהא בזה אין אף בשבת שום איסור מלאכה, אלא כיון דיש איסור מוקצה בתלישת פירות ביו"ט משום דהא בזה כך יש בשבת איסור מלאכה ממילא אסור אף ביו"ט.
1
ב׳ומובן מאליו דקושיתם השניה מהיה מותרת תלישה ביו"ט מטעם אוכל נפש שלקושיא זו אין שום מקום לפ"ז.
2