המידות לחקר ההלכה, חלק א, א; סבה ומסובב ל״זHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method I 37
א׳ועכ"פ אנו רואים דלמוקצה אנו גוזרים גזירות, שהרי לדברינו הנ"ל הא דאסורה תלישה ביו"ט זהו רק משום מוקצה, ובכ"ז גזרינן פירות הנושרין משום שמא יעלה ויתלוש וכן ביצה אסורה לגומעה אפילו כשהיא חיה, כמו שאומר הבעה"מ שם, מפני איסור בישול, אע"פ שכל איסור בישול אינו אלא מטעם מוקצה, והגמ' לא שואלת רק ע"ז שאומר דגם ביצה שנולדה ביו"ט שאסורה לא מטעם מוקצה והוא אלא מצד פירות הנושרין, ורק ע"ז הוא שואל "היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה", אבל על עצם האיסור של פירות הנושרין לא קשה לו כלום כנ"ל116עיין בפנ"י שם בשם המגיני שלמה, דכל גזירה שהיא יו"ט אטו שבת לא שייך ביה גזירה לגזירה, וא"כ כיון שאיסור המוקצה ביו"ט אליבא דסברת הבעה"מ הוא מצד מוקצה דשבת לא שייך להקשות גזירה לגזירה..
1
ב׳ועי' בתוס' שם (ד' ע"ב) ד"ה "ותנן אין מבטלין איסור לכתחילה" שכתבו "וי"ל דהא דאמר בדרבנן מבטלין היינו בדבר שעיקרו מדרבנן, כגון מוקצה שעיקרו אינו אלא מדרבנן, אבל בדבר שעיקרו מדאורייתא כגון תרומה - וכו' - אין מבטלין".
2
ג׳אכן ההבדל בין אין מבטלין איסור לכתחילה שכאמור לא שייך זה במוקצה, ובין גזירה למוקצה שכן גוזרין אע"פ שאין גוזרין גזירה לגזירה, הנה לפ"ד מובן מאליו, משום דאע"פ שבכל מוקצה יש איסור דאורייתא, איסור של מלאכת עבודה, לא שייך ע"ז לומר אין מבטלין איסור לכתחילה, מפני שס"ס הביטול נעשה לאיסור דרבנן וממילא לא התהוה כלל האיסור דאורייתא, משא"כ לענין גזירה, הלא כל גזירה היא שלא יעבור על האיסור בפועל, וס"ס במוקצה כשיעבור על זה בפועל הוא עובר על איסור דאורייתא, וממילא שייך שפיר לגזור ע"ז גזירות.
3
ד׳וזהו שהדגישו בתוס' בהבדל הנ"ל אם עיקרו מדרבנן או עיקרו מדאורייתא, כי לענין אין מבטלין איסור עלינו להביט ביחוד על עיקרו ולא על מה שיכול להסתעף מזה בפועל, כי הביטול הלא מבטל את העיקר, אבל לענין אין גוזרין גזירה לגזירה שם להיפך: עלינו להביט לא על העיקר, אלא על ההסתעפות, ובדבר שיכול להסתעף איסור דאורייתא שפיר גוזרין גזירה לזה ולא שייך לומר "אין גוזרין גזירה לגזירה" כנ"ל.
4