המידות לחקר ההלכה, חלק א, ב; סבה והעדר הסבה י׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method II 10

א׳ובמק"א¹⁵⁸דרכי משה דרכי הקנינים שם. ועיין להלן מדה ד אות יד. הארכתי בדרך פלפול קצת לבאר את דברי הטור שפוסק בישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל אחר שעובר רק המפקיד ולא הנפקד - לפי גרסא אחת (סי' ת"מ), ומתמהים על זה, נהי דסובר כדעת אביו הרא"ש בפסחים דהמפקיד שפיר עובר נגד דעת הגאונים, מצד דכל היכי דאיתא ברשותא דמרי' איתא, אבל מדוע לא יעברו גם שניהם, המפקיד מצד שהוא שלו והנפקד מצד שהוא גורם לממון?

ב׳ובארתי זה עפ"י שיטת מהרש"ל בים של שלמה¹⁵⁹ב"ק פ"ט סי' כ., דהדין של אמירת "הרי שלך לפניך" הוא דוקא בגזלן ולא בשומר, ואע"פ שהש"ך¹⁶⁰סי' שסג סק"ז. ראה גם שטמ"ק צח, ב בשם הרמ"ה. ומג"א סי' תמג סק"ד וחק יעקב שם סק"ח. וע"ע שו"ת חת"ס או"ח סי' קה. ועיין בחידושי הגר"ח (סטנסיל) אות רלו שמחלק בין הרי שלך לפניך דגזלן ודשומר, שבגזלן הוי כאילו שילם ובשומר הוי כאילו לא נתחייב. מתמה על זה, אבל יש לזה מקום עפ"י דברי התוס' בב"ק (נ"ו ע"ב) בד"ה "פשיטא" שמחלקים ג"כ בין גזלן לשומר "דגזלן לאו שומר הוא"¹⁶¹ראיה זו הביאו הנתה"מ בסי' שסג סק"ג והשער משפט סי' סו סקל"ד. אך עיי"ש שהוא עצמו סובר כהש"ך. ועיין שו"ת חת"ס שם., כלומר, דבגזלן יש רק חיוב השבה; להשיב את הגזילה כעין שגזל, אבל שומר מחוייב לשמור את הדבר מכל ההפסדים ואע"פ שהוא משיב את הפקדון בעין הוא מחויב לשלם את ההפסד¹⁶²כך ביאר את דברי היש"ש בשער המשפט שם. ועיין עונג יו"ט סי' קיח, אחיעזר ח"ג סי' פב., ולפ"ז הלא לא יצוייר כלל הדין של גורם לממון אם גם המפקיד הוא ישראל, דהלא כל הגדר גורם לממון הוא "כיון דאילו מיגנב או מיתבר בעי לשלומי ליה", שע"ז כמובן נחוץ להוסיף, שאם לא יוגנב ולא יאבד יפטר ע"י החמץ, שרק אז הוה החמץ גורם לממון. אבל לפי הנ"ל הלא בין כך ובין כך הוא מחוייב בממון, ונמצא שהחמץ אינו גורם כלל לממון, אלא שיש עליו חיוב ממון בין כך ובין כך?

ג׳אבל באמת כלך לאידך גיסא, דאי נימא דבשביל כך לא יעבור בב"י וב"י, ונמצא דיהיה מותר בהנאה לאחר הפסח, כיון דהלכה כר"ש, דכל איסור הנאה לאחר הפסח הוא מצד קנס שעבר בב"י, ושוב הוה גורם לממון. אבל כל זה הוא רק אם אנו אומרים דהמפקיד אינו עובר בב"י, ואם גם הנפקד לא יעבור הרי הוא שוב גורם לממון, אכן אם המפקיד גם כן עובר שוב לא נחשב כלל הנפקד לגורם לממון בין אם יעבור או לא, דהנפקד מחוייב לעולם לשלם ממון, כפי שאמרו האחרונים דזהו נחשב לפשיעה מה שלא מכר את החמץ דדמי להיה לו לקדם ברועים ומקלות ולא קדם¹⁶³ראה חק יעקב סי' תמג סק"ח שכתב דהוי פשיעה. ועיין שו"ת חת"ס שם שהשיג על דבריו..

ד׳ונמצא שפיר דהא בהא תליא, דרק לשיטת הגאונים דהמפקיד אינו עובר בב"י, רק אז עובר הנפקד, אבל לשיטת הרא"ש רק המפקיד עובר ולא הנפקד.