המידות לחקר ההלכה, חלק א, ב; סבה והעדר הסבה כ״טHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method II 29

א׳ונחזור לעניננו, דחדושו של הרא"ה הוא בעיקר, דאותה הסבה שצריכה לשמש למסובב ידוע, אם אנו מבטלים אותה תו כבר אי אפשר לשמש בה בתור סבה למסובב ניגודי, ובזה מתישבת גם הקושיא העיקרית שמקשה הרשב"א ב"משמרץ הבית" מהא דחולין (ד' מ' ע"א) דפריך: לעולם דאמר, אדם אוסר דבר שא"ש ע"י מעשה מברייתא דהשוחט בחוץ לע"ז חייב ג' חטאות "ואי אמרת, אדם אוסר דבר שא"ש ע"י מעשה, מכי חתך בה פורתא אסרה אשחוטי חוץ לא ליחייב מחתך בעפר הוא?", ולדברי הרא"ה ז"ל קשה, הלא גם אם נימא דאין אדם אוסר דבר שא"ש ע"י מעשה, ס"ס אין כאן שחיטה, דה"ל כנוחר, ואיך יתכן חיוב של שחוטי חוץ?

ב׳אבל לפ"ד לא קשה כלל, דאין כאן נחירה אפילו להרא"ה, אלא רק שחיטה שאינה ראויה, ובקדשים, אפילו ר"ש מודה דשחיטה שאינה ראויה - שמה שחיטה, כמבואר בחולין (פ"ה ע"א).

ג׳דהא ודאי דבשחיטה לעכו"ם, אם שנאסר גם באכילה וגם בהנאה, בכ"ז אין ע"ז שם נבילה לטומאה²⁰⁶כן דייק גם הגר"ש שקאפ בקובץ כנסת ישראל שם, מהגמרא בבא קמא שם, והדברים מפורשים בקונטרס דינא דגרמי לרמב"ן שהובאו לעיל, דכל שאיסור אחר גרם לה הוי השחיטה כשרה ומטהרת מידי נבילה, עיי"ש לענין פיגול. וכ"כ בפשטות רע"א סי' קסה (וראה בחידושיו לב"ק מא, ב שתלה זאת במח' ר"ש ורבנן בהא דכל העומד לישרף). וכן מבואר מדברי הר"ן ריש חולין שהקשה על הנך דסוברים דנעשה מומר בפעם ראשונה אמאי איכא חיוב דו"ה ואואו"ב, ותירץ (והוא תירוץ הרמב"ן) דהם יסברו ששחיטת מומר אינה כשחיטת עכו"ם, ומבואר דעצם השחיטה לע"ז שם שחיטה עלה. ועיין מש"נ להלן. אולם עיין תוס' שאנץ ע"ז לב, א שדייק מפסחים עג, א דהגמ' שם מקשה שוחט טריפה מאי תיקן ומתרצת להוציא מידי נבילה, ושוב מקשה שוחט לע"ז מה תיקן, ומשמע ששוחט לע"ז אינו מטהר מידי נבילה, אך ראה רש"י שם שפירש דתקרובת עבודה זרה בין כך מטמאה, ומשמע דמדין נבילה הוא מטהר. וע"ע אחיעזר יו"ד סי' ז אות ח., וכמבואר בב"ק (ע' ע"א) דבטובח לעכו"ם חייב בד' וה' למדס"ל דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה, וכן מבואר בחולין (פ"א ע"ב) דהשוחט לע"ז חייב באותו ואת בנו²⁰⁷יעויין במאירי חולין יד, א דאפילו אי נימא ששחיטת מומר אינה מטהרת מידי נבילה עכ"פ שם שחיטה עלה ומקרי שחיטה שאינה ראויה, ומבואר מזה ששם שחיטה אינו תלוי בטהרת נבילה, ודו"ק., ונמצא, דאע"פ שכאמור, השחיטה באופן הרגיל ושחיטה לע"ז מסבבת סיבובים נגודיים, דבאופן הראשון מסבבת היתר אכילה ובאופן השני להיפך, איסור הנאה, אבל סוף סוף שני האופנים שוים בנוגע למסובב אחד, זאת אומרת, שגם שחיטה רגילה וגם שחיטה לע"ז מסבבת את הטהרה מידי נבילה, ומסובב זה נשאר כמובן גם בגוונא שאנו אומרים "דלא אסר לה ולא שרי לה", שזהו המסובב, הטהרה מידי נבלה, הלא שוה גם במקום שאסר לה וגם במקום ששרי לה כנ"ל.